חיסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, כלומר, מטפל בגורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות לפני שהם מספיקים לפגוע בגוף.

בגוף האדם פועלת המערכת החיסונית, שלאורך חיי האדם נתקלת בגורמים שונים ולומדת "לזהות" אותם ולסווגם כמזיקים, או לא מזיקים. כשהגוף מזהה גורם מזיק הוא מפתח נוגדנים, אמצעי ביולוגי עם יכולת התמודדות עם מחלות. עבור כל גורם מיוצרים נוגדנים ספציפיים לטיפול בו.

מרבית החיסונים פועלים באמצעות הכנסה של הגורם המזיק (אנטיגן) בגרסה מוחלשת, או מומתת, אל הגוף, מתוך כוונה שהמערכת החיסונית "תלמד" אותו ותייצר עבורו נוגדנים, תחסל אותו, ותייצר תאי זיכרון ייחודיים לו. הגרסה המוחלשת הזאת על פי רוב לא גורמת להופעת המחלה כלל, ולעתים מופיעים רק סימפטומים מוחלשים שלא משתווים בנזקם לזה של התפרצות מלאה של המחלה. חיסון מסוג זה נקרא חיסון פעיל. הרופא הבריטי אדוארד ג'נר פיתח את החיסון הפעיל הראשון בעולם.

בחיסון סביל, לעומת זאת, מחדירים אל הגוף נוגדנים באופן ישיר; חיסון כזה מתבצע כשיש צורך לטפל באופן מיידי בזיהום חמור; במצב כזה הזמן יקר ולא ניתן לחכות עד שהגוף ייצר בעצמו נוגדנים, כפי שמתרחש בחיסון פעיל.

ישנן מחלות עבורן צריך להתחסן רק פעם אחת או סדרת חיסונים אחת, והנוגדנים נשארים בגוף למשך כל החיים. אולם יש מחלות שהגוף "שוכח" אותן ואז יש צורך לחזור על החיסון כל כמה שנים, ואף כל כמה חודשים.

היות שכל אזור גאוגרפי בעולם שונה ממשנהו מבחינת אוכלוסיית בני האדם, הצמחים, החיידקים וכל הסביבה הביולוגית, אדם הגדל כל חייו באזור מסוים עלול להיות חשוף יותר למחלות באזורים בהם הוא לראשונה מבקר. לכן, לפני נסיעות למקומות מרוחקים, במיוחד כאלה שהתברואה בהם לוקה, מומלץ לברר בקופת חולים אילו חיסונים נדרשים לפני נסיעה למדינה או יבשת זאת.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 סוגי המחלות שמחסנים נגדן בישראל
- 2.1 חיסוני חובה
- 2.2 חיסונים שאינם חובה
3 התנגדות לחיסונים
4 קישורים חיצוניים
5 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

כבר לפני אלפי שנים ניסו בני האדם להתמודד עם מחלות קשות. הסינים השתמשו בוריאולציה (Variolation), תהליך הנקרא על שמה של מחלת האבעבועות השחורות (Variola). במאה ה-11 לפני הספירה היה נוהג לקחת מחולי אבעבועות שחורות גלד של פצע מגופם, ולהפכו לאבקה. זו ניתנה לשאיפה לאנשים בריאים אשר נטו להידבק במחלה רק באופן קל יחסית. תהליך הוריאולציה הגיע לארצות אירופה רק במאה ה-18.

את המושג תרכיב יצר רופא מאנגליה בשם אדוארד ג'נר, בסוף המאה ה-18. הביולוג והאימונולוג הצרפתי לואי פסטר התבסס על עבודתו של ג'נר ויצר תרכיבים נגד המחלות כולרה, אסכרה, שנית וכלבת. במאה ה-20 פותחו חיסונים רבים, וביניהם שעלת ופוליו, בעיקר בארצות הברית.

[עריכה] סוגי המחלות שמחסנים נגדן בישראל

[עריכה] חיסוני חובה

הפטיטיס B (ידועה גם בשם דלקת כבד B)- ניתן לתינוקות בני יומם נגד דלקת כבד נגיפית. גורמי ההדבקה הם מגע עם דם מזוהם ומוצריו (מזרקים), מגע מיני, והעברה מדם האם לעובר. הסימפטומים הם חוסר תיאבון, בחילה, הקאות וצהבת, ולעתים נדירות גם מוות.
חצבת- מחלת ילדים הגורמת לסיבוכים בדרכי הנשימה.
חזרת- מחלה הגורמת להתנפחות בלוטות הלינפה. הסימפטומים הם דלקת אשכים ודלקת לבלב. מסוכנת בעיקר בגיל מבוגר.
אדמת - בדרך כלל מחלה קלה, מטרת החיסון למנוע הידבקות של אישה הרה ופגיעה בעובר. הסימפטומים הם פריחה על הגוף. תופעות לוואי- חום פריחה, כאבי פרקים ולעתים דלקת פרקים, פגיעה במערכת העורקים ואף חסימתם. החיסונים לחצבת, חזרת ואדמת משולבים בחיסון MMR.
דיפתריה (במסגרת החיסון המשולש) - מחלה קשה המתמקדת בגרון. חיידקי הדיפטריה יוצרים רעל מסוכן המתפשט בגוף והגורם לפגיעה במערכת העצבים. הסימפטומים הם סיבוכים בדרכי הנשימה, בלב, במערכת העצבים, בצקת בצוואר, שיתוק שרירים, שיתוק שרירי העין, ואף למוות.
שעלת- מחלת ריאות המסוכנת בעיקר לתינוקות בגלל סיבוכים אפשריים כמו דלקת ריאות ודלקת קרום המוח.
שיתוק ילדים (פוליו)- מחלה נגיפית קשה התוקפת בעיקר ילדים, ופוגעת בשרירים הרצוניים.
טטנוס - מחלה קשה הנגרמת על ידי רעלן של חיידק המצוי באדמה, באבק דרכים ובדרכי העיכול של חיות המשק. בדרך כלל תוקף ילדים בני שנה עד 5 שלא חוסנו או שנולדו לאם לא מחוסנת. הסימפטומים הם התכווצויות כואבות של שרירים, לרבות שרירי הנשימה, ומוות.

חלוקת החיסונים בתקופת חיי האדם:

החיסונים שניתנים לחיסון הם נגד מחלות הקשות והמסוכנות וניתנות לחיסון עוד מגיל הינקות.

דלקת כבדB (הפטיטיס B)- ניתנת ב- 3 מנות אחת בגיל הינקות עוד בבית חולים, השנייה בגיל חודש והאחרונה בגיל 6 חודשים.

אסכרה, צפדת, שעלת ואסלולרית- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודש, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. עם זאת כאשר הילד מגיע לגיל בית הספר הוא קבל את החיסון בעוד שתי מנות אחת בגיל 7 (כיתה ב ) והשנייה בגיל 13 (כיתה ח ).

שיתוק ילדים מומת IPV- ניתנת בארבע מנות, אחת בגיל חודשיים, השנייה בגיל 4 חודשים, השלישית בגיל שישה חודשים והאחרונה בגיל שנה. שתי מנות נוספות ניתנות בכיתה ב' ובכיתה ח'.

המופילוס, אינפלואנזה B - ניתנת בארבע מנות בגיל חודשיים, 4 חודשים, שישה חודשים ובגיל שנה.

חצבת, חזרת, אדמת- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה והשנייה בגיל 6 (כיתה א ).

דלקת כבד A- ניתנת בשתי מנות, האחת בגיל שנה וחצי והשנייה בגיל שנתיים.

[עריכה] חיסונים שאינם חובה

בשנים האחרונות ניתן לקבל חיסון נגד מחלות כמו:

אבעבועות רוח – מחלה נגיפית קלה אך מדבקת מאוד. הסימפטומים הם חום נמוך ופריחה אופיינית העלולה לגרום לצלקות ולזיהומים.
שפעת - מחלת חום אשר פוגעת בדרכי הנשימה. הסימפטומים הם חום גבוה, תחושת עייפות וצמרמורות, כאבי ראש וכאבי גרון.

בשנים האחרונות ממליץ משרד הבריאות על מתן חיסון לאנשים הנוסעים למדינות העולם השלישי כמו: הודו, תאילנד ועוד. החיסונים הינם נגד המחלות: קדחת צהובה, דלקת מוח יפנית, כולירה,טיפוס הבטן,הפטיטיס A, הפטיטיס B, אסכרה, צפדת ומנינגוקוקוס (חיידק הגורם לדלקת קרום המוח).

[עריכה] התנגדות לחיסונים

קבוצות שונות מתנגדות לחיסונים. יש המתנגדים משיקולים מוסריים ואתיים, ויש המטילים ספק ביעילות או בבטיחות של החיסונים. לטענת המתנגדים משיקולי יעילות, החיסונים אינם מספקים הגנה יעילה. יש המנסים לקשור בין מספר חיסונים ביניהם חיסון כנגד חזרת וחיסון כנגד הפטיטיס B המכיל את החומר המשמר תימרוזל לאוטיזם ‏‏^[1] ‏‏^[2]. יש גם דתות וכתות המתנגדות לחיסונים בטענה שהם סותרים את עקרונותיהם, וכן קבוצות פוליטיות הטוענות שחיסון כלל האוכלוסייה נוגד את חופש הפרט. בישראל בקרב החרדים ישנן קבוצות המסרבות להתחסן‏‏^[3]. בעקבות מגפה של חצבת בסוף 2007, עלתה המודעות בהן לנושא החיסונים‏‏^[4]. עם זאת, הזרם המרכזי ברפואה המודרנית גורס כי מתן חיסונים מונע סבל ומקטין מקרי מוות, והתועלת שבהם עולה בהרבה על הסיכונים והתגובות השליליות לחיסון, שהן נדירות למדי ומגיעות מבחינה סטטיסטית ל-1 למיליון.