חוק גודווין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק גודווין (ידוע גם כחוק גודווין להקבלות נאציות) הוא כלל בתרבות האינטרנט שטבע מייק גודווין ב-1990, וקובע כי:
בקבוצות דיון, פורומים ואתרים שונים קיימת מסורת האומרת כי בכל פעם שהקבלה כזו מתרחשת, הדיון מסתיים, וכל מי שמזכיר את הנאצים מפסיד אוטומטית בדיון שהתרחש. בנוסף, כל מי שמצהיר שחוק גודווין תקף עבור דיון מסוים "מפסיד" אף הוא בדיון, משום שהזכרת החוק באופן מפורש נחשבת פסולה. כפי שניתן להבין מהגדרת החוק לעיל, החוק אינו פוסל אזכורים והקבלות אלו לנאציזם.
בנוסף קיימות גם תוספות בלתי רשמיות הקובעות שכל שימוש מכוון בחוק גודווין למטרת סיום הדיון אינו תקף.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור
חוק גודווין נקרא על שם מייק גודווין, שהיה היועץ המשפטי של קרן החזית האלקטרונית בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20, כשהחוק פרץ לראשונה אל דפי האינטרנט. ריצ'רד סקסטון טוען שהחוק הוא שכתוב של גרסתו שלו מה-16 באוקטובר 1989:
- ניתן לדעת שדיון יוזנט נעשה מיושן כאשר אחד המשתתפים גורר פנימה את היטלר והנאצים.
אולם טענתו של סקסטון אינה נכונה, מכיוון שחוק גודווין אינו טוען שהשוואה או הקבלה כזו הופכת את הדיון ל'ישן', או לצורך העניין, שהשוואה או הקבלה כזו משמעה שהדיון הסתיים.
בקבעו שהשדה הרגשי (מם) של ההשוואות הנאציות הינו פוגע ובלתי-רציונלי, גודווין פיתח את החוק כסותר לשדה הרגשי השלילי הזה. מטרת החוק אינה לסיים דיונים (או אפילו להגדיר אותם כמיושנים), אלא להעלות את המודעות של המשתתפים בדיון למשמעות של השימוש בנאצים או בהיטלר, ולאפשר להם לקבוע האם הוא ראוי או שמא פשוט דיבורים ריקים.
אנשים רבים הרחיבו את משמעותו של חוק גודווין כך שכל שימוש בנאצים כטקטיקת ויכוח (בכל ויכוח שאינו קשור ישירות למלחמת העולם השנייה או לשואה), גורם להפסד מיידי ואוטומטי בוויכוח, פשוט מכיוון שטבעם של האירועים הללו הוא כזה שכל השוואה שלהם לאירוע שחשיבותו פחותה מרצח-עם או השמדה הינה פסולה וחסרת טעם.
[עריכה] התנגדות לחוק וטיעוני נגד
טיעון נגדי נפוץ לחוק גודווין הינו שמדי פעם השימוש בהיטלר או בנאצים מתאים על מנת להבהיר נקודה מסוימת. למשל, אם אדם כלשהו מתווכח על טיבו של מנהיג מסוים, ואז טוען משהו בסגנון: "הוא מנהיג מצוין, ראה למשל איך הוא הבריא את הכלכלה", אדם אחר עשוי לטעון ש"רק בגלל שהוא הבריא את הכלכלה לא עושה אותו למנהיג טוב. אפילו היטלר הבריא את כלכלת גרמניה". רבים יראו הקבלה זו כהגיונית וקבילה לחלוטין. השימוש בהיטלר נעשה משום שהוא נחשב למנהיג ידוע בקנה מידה עולמי, והשימוש בו כדוגמה לא מצריך הסבר נוסף. כולם, פחות או יותר, ידעו בדיוק למה התכוון הכותב בהביאו את הדוגמה הזו.
לעומת זאת, אחרים יטענו שחוק גודווין תקף גם עבור התרחיש שתואר מעלה, מכיוון שהוא פונה באורח בלתי נמנע לרגשות הקוראים, וכן משום שהוא מכיל שימוש מרומז בטיעון אד הומינם (לגופו של אדם) כלפי נשוא ההשוואה, וזוהי שגיאה לוגית קלאסית. המונח היטלר מכיל קונוטציות שליליות רבות הקשורות אליו מכדי שיוכל לשמש ככלי להשוואה בין נושאים שאינם עוסקים בדיקטטורים אכזריים.
התשובה של גודווין לטיעון זה היא שאכן התייחסות או השוואה להיטלר או לנאצים עשויה להתאים במקרים מסוימים. דווקא בגלל זה גודווין טוען שיש להימנע משימוש יתר בהשוואות כאלו. לטענתו, הימנעות משימוש יתר כזה, הינה הדרך להבטיח שכאשר השוואות לגיטימיות אכן יעשו, לא תהיה להן השפעה רגשית על הקוראים.
[עריכה] הערות
מקובל כי בדיונים עם נאו נאצים, חוק גודווין אינו תקף בדרך כלל, משום שהופעתו של היטלר בדיון היא בלתי נמנעת על ידי אחד הצדדים במוקדם או במאוחר. מעניין לציין שבין הנאו נאצים לבין עצמם מתקיים "חוק גודווין ההפוך" שבו, כשטיעון מסוים מתפתח למלחמת-עט, קיימת סבירות גדלה והולכת שאחד הצדדים יעורר את ההקבלה ליהודים כעלבון, ממש כפי שההשוואה להיטלר או לנאצים משמשת בדרך כלל כעלבון.
