חומאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חומאי (בשפת טובה Хөөмей) הוא סוג של שירת גרון שנמצא בשימוש במוזיקה העממית שמגיעה מרפובליקת טובה.
המילה משמשת הן לתיאור אחד מהסגנונות האופייניים של שירת הגרון במוזיקה העממית של טובה (סגנון שנשמע דומה לזמזום ומלווה בטרמין - סוג של כלי נגינה אלקטרוני) והן כדי לתאר את כל סגנונות שירת הגרון של בני טובה (המשתנים מקול נמוך רועם דמוי רעידת אדמה, לצליל בינוני בלווית מקצב ועד סגנונות שונים של קול גבוה). בכל סגנונות שירת הגרון של בני טובה נעשה שימוש במבנה חלל הפה על מנת ליצור צליל הרמוני מהצליל הבסיסי שנוצר על ידי מיתרי הקול, והתוצאה - שירה בו זמנית של כמה גובהי צליל.
את ההשראה למוזיקה קיבלו מחברי השירים מהנופים ומבעלי החיים של הערבה, והשירים הם לרוב על סוסים, כך שמבחינת הנושאים דומה השירה העממית של טובה למוזיקת קאנטרי, אך הטכניקה של החומאי והשפה האוריינטלית גורמים לכך שהמוזיקה נשמעת זרה לחלוטין לאוזניים מערביות.
סגנונות השירה של טובה השפיעו על המוזיקה של תרבויות שונות. בזמנים הקדומים אמצו נזירים טיבטיים את סגנון זימרת התפילות לצלילים הנמוכים של הסגנון הקרוי "קרגירה" (kargyraa), בעוד שבזמנים המודרניים מוזיקאים אמריקאים של העידן החדש הושפעו מהצלילים שלא מהעולם הזה של החומאי וה"סיגיט" (sygyt), צליל בלתי אנושי גבוה שאינו זהה לפַלסֶטוֹ.
קיים ויכוח לגבי המספר המדויק של הסגנונות או הטכניקות שבשימוש בני טובה לשם שירת גרון. שלושת הסגנונות העיקריים הם חומאי, קרגירה וסיגיט. סגנונות מוכרים נוספים כוללים את "בורבאנגדיר" (borbangnadyr), "צ'ילנדיק" (chylandyk), "דומצ'וּקטר" (dumchuktaar), "אזנגיליר" (ezengileer) ו"קאנזיפּ" (kanzip). יש החושבים כי סגנונות נוספים אלה הם ואריאציות או שינויים של שלושת הסגנונות העיקריים.
