חדש אסור מן התורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חדש אסור מן התורה, מטבע לשון שמקורו בהלכה במשמעות אחת, כאשר החת"ם סופר השתמש בו בהשאלה בהתייחסותו להתנגדות לפסיקות הלכתיות מחודשות^[1], וכיום הוא משונן בעיקר בקרב חוגים שמרנים ביהדות; בעיקר בקרב חרדים, חסידי סאטמר או פלגים אחרים המתנגדים לציונות ולמודרניות.

משמעות הביטוי המקורית קשורה לאיסור חדש, דהיינו לאכול מן התבואה החדשה לפני הנפת העומר בפסח, ומשמעו הוא שאיסור זה הוא מן התורה (מדאורייתא).

כוונת הביטוי בפיו של החת"ם סופר וממשיכיו היא שקיים לדבריו איסור לחדש או לבצע שינויים במנהגים דתיים ביהדות או באורחות החיים בכלל, וזאת למרות הזמנים המשתנים. הבסיס לתפיסה זו היא הרעיון כי התורה נצחית; כלומר מתאימה באותה מידה לפני אלפי שנים והיום, ואין צורך לערוך בה חידושים.

ההקשר שבו טבע החת"ם סופר את הביטוי הוא מלחמתו בתנועת ההשכלה ותנועת הרפורמה שהתפשטו בזמנו במרכז אירופה, וכדי להמחיש את הצורך בהתנגדות נחרצת להם השתמש בביטוי זה.

כיום, משתמשים שמרנים חרדים בביטוי זה כדי להביע את מורת רוחם כנגד כל חידוש, התפתחות או מודרניות במנהגי היהדות או באורח חייהם הישן, כולל פולמוס נגד הציונות הדתית.

[עריכה] לקריאה נוספת

• משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• משה שרגא סמט, תגובת ההלכה על המודרניזציה, באתר "דעת"
• מתוך האנציקלופדיה ההלכתית רפואית בעריכת פרופ אברהם שטינברג, היחס העקרוני האמוני/השקפתי, מוסרי/התנהגותי והלכתי/משפטי לחידושים מדעיים

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן כח "והכלל החדש אסור מן התורה בכל מקום". וכן בסימן קמח וקפא, ובחלק ב (יורה דעה) סימן יט.