זרובבל הורביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: התייחסות לכוח התוקף בכינוי "ערבים" בלבד; חפיפה מוגזמת עם הערך אודות שיירת נבי דניאל. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

זרובבל הורביץ (1924 - 27 במרץ 1948) לוחם הפלמ"ח, עוטר באות גיבור ישראל לאחר נפילתו בקרב.

הורביץ, איש קיבוץ תל יוסף, שירת במלחמת העצמאות בגדוד השישי ("ירושלים") של חטיבת הראל של הפלמ"ח, ונפל בקרב בלווי שיירת נבי דניאל בחודש מרץ 1948.

הורביץ נולד בז'ז'מר שבליטא כשהיה בן 9 עלו הוריו לארץ ישראל וזרובבל התגורר אצל אחיו בקיבוץ תל יוסף, שם למד בבית הספר המשותף. בגיל 16 כשהרגיש שלא יכול ללמוד עוד עזב את לימודיו התגייס לפלמ"ח והתנדב לבריגדה העברית בצבא הבריטי, ושירת בה כשנה וחצי. לאחר תום מלחמת העולם השנייה שב למשק, שם כינוהו חבריו "בבל", ועבד בחקלאות. כשהתלקחו קרבות מלחמת העצמאות היה מראשוני הנחלצים למערכה ותפקידו היה להיות אחד ממלווי השיירות.

תפקידו בשיירה היה לפקד על המשוריין "פורץ המחסומים" של השיירה. המשוריין הראשון מילא את תפקידו כיאות כשפינה מהכביש מחסום אחר מחסום. בקרבת בריכות שלמה, במבואות בית לחם, נתקל פורץ המחסומים במחסום השביעי, שאותו לא הצליח לפרוץ, מחסום זה היה הגדול ביותר. לאחר ניסיונות רבים תחת אש כבדה התדרדר המשוריין אל התעלה שבצד הכביש, המשוריינים האחרים שנסוגו, היו במרחק 200 מטר מאחורי המשוריין הראשון.

מפקד השיירה, מג"ד הפלמ"ח צבי זמיר, הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת, לחזור לגוש עציון. עשר מכוניות הצליחו להסתובב ואספו אנשים ממכוניות פגועות. בדרך היה עליהם לפרוץ מחסומים שהוקמו בינתיים בין השיירה לבן הגוש. מפקד השיירה עצמו היה בין החוזרים לגוש, והפיקוד על 41 הרכבים הנותרים עבר למ"מ מהפלמ"ח אריה טפר שמהר מאוד בתושייה בלתי רגילה נסוג עם כל אנשי השיירה למבנה קבר נבי דניאל שם שהו כיממה עד שהבריטים חילצו אותם .

אותה שעה נעשו ניסיונות לחלץ את הלוחמים בפורץ המחסומים. משוריין נשלח לשם כדי להוציא את האנשים.

האויב כיוון אש חזקה לשטח שהפרידה בין הפורץ לבין המשוריין שניסה לחלצו. לאנשי המשוריין המחלץ לא נותרה ברירה אלא לחזור אחורה. המשוריין המחלץ נשאר במרחק של מאתיים מטר מהפורץ כדי לחפות עליו, בתקווה שעם חשיכה אפשר יהיה להגיע אליו.

בינתיים בתוך המשוריין הפורץ ישבו הלוחמים כשרובם פצועים. אלו מתוכם שפצעיהם היו קלים, עמדו בתצפית והמשיכו לירות על כוחות הערבים הכפריים שניסו להתקרב. בתוך המשוריין היה חם ומחניק. המשוריין החל להעלות אדים, והפצועים שכבו ושתקו.

בשעה שש וחצי בערב הכוחות הערבים הכפריים היו כבר קרובים ביותר. בקבוקי תבערה יודו לעבר המשוריין, שהחל לבעור. זרובבל ואיתו אחד הלוחמים ניסו לכבות את האש שאחזה ברכב, ללא הצלחה. זרובבל לחץ על הלוחמים שיכולים לנסות לברוח ולהינצל. כולם הסכימו עימו. כשנדרש גם הוא לברוח מפני שלא היה פצוע כלל, לא הסכים ונשאר לחפות על הבורחים. שלושה לוחמים יצאו בחיפויו של זרובבל. הלוחמים הצליחו להגיע מאוחר יותר חזרה לגוש. לאחר שיצאו, מילכד זרובבל את המשוריין. כשכוחות האויב התקרבו מאוד פוצץ עליו ועל הפצועים את המשוריין. פיצוצו שהחריד את הסביבה כולה, הפיל חללים רבים בקרב הערבים הכפריים שהקיפו את המשוריין.

על מעשה זה זכה באות גיבור ישראל. הוא נטמן בית הקברות סנהדריה בירושלים בתאריך כ' באדר ב' תש"ח (31 במרץ 1948) לאחר תום המלחמה הועברו שרידיו להר הרצל בכ"ג בחשוון תש"י (15 בנובמבר 1949) והוענקה לו דרגת סגן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• תאור מעשה הגבורה של זרובבל הורביץ, באתר הפלמ"ח.
• סיפור חייו של זרובבל הורביץ, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
• עיטור הגבורה שהוענק לזרובבל הורביץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף משאבי אנוש בצה"ל
• קרב שיירת נבי דניאל - אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון

[עריכה] לקריאה נוספת

• * עמוס בר, פורץ המחסומים, הוצאת יוסף שרברק