זליג סוסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ד"ר זליג סוסקין (1873 - 1959) היה מראשוני התנועה הציונית ואגרונום שפעל כאיש מקצוע בפיתוח ההתיישבות החקלאית.

סוסקין נולד בשנת 1873 בקרים, רוסיה. טרם עלייתו ארצה נמנה בין מייסדי "המרכז הציוני" ברוסיה ומייסדי "קרן היסוד". את לימודיו באגרונומיה קיים בגרמניה.

בשנת 1896 עלה סוסקין ארצה. בשנותיו הראשונות בארץ היה בין מייסדי באר טוביה (שכונתה אז קסטינה ע"ש הכפר הערבי השכן), וניהל את נטיעות האקליפטוסים בביצות חדרה.

ב-1898 התלווה אל בנימין זאב הרצל בעת ביקורו בארץ ישראל, ובעקבות זאת נרתם לעריכת מחקרים לבדיקת האפשרויות לחקלאות באזורים שונים בארץ. ב-1903 השתתף בקונגרס הציוני השישי, שם נבחר לוועדה לחקר ארץ ישראל, יחד עם אוטו ורבורג ופרנץ אופנהיימר. במסגרת זו השתתף במשלחת לאל עריש שחקרה את האזור לבקשת הרצל. חלק ממחקריו החקלאיים נערכו בשיתוף פעולה עם אהרון אהרנסון, עימו התיידד בעת ששהה בזכרון יעקב בראשית המאה ה-20.

בעקבות מינויו למנהל מחלקת ההתיישבות בקק"ל, בשנת 1918, החל לבחון יישום מודל חקלאי שהכיר בעת סיוריו באירופה. על פי מודל זה תיכנן לבסס חקלאות אינטנסיבית על חלקות אדמה קטנות, בהן יקויימו רפת, לול וגידולי ירק. שיטה זו ניסה ליישם באזור בנימינה והצלחת השיטה אירעה עם הקמת נהריה, בשנת 1934. שיטתו אומצה על ידי זאב ז'בוטינסקי, ובעקבות תמיכתו הפך לפעיל בתנועה הרויזיוניסטית. מלבד זאת הגה את שיטת ההידרופוניקה לגידול צמחים על מים.

בשנת תשי"ח זכה בפרס ישראל לחקלאות.

סוסקין נפטר בשנת 1959.