זיקיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת-סדרה: | לטאות |
| משפחה: | זיקיתיים |
| שם מדעי | |
 Chamaeleonidae |
|
זִּיקִיתִיִּים (שם מדעי: Chamaeleonidae) הן משפחה של לטאות המאופיינות בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורן, בלשונן הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי, מהן מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו זמנית.
הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, סרי לנקה, הודו ואסיה הקטנה. בישראל נפוצה הזיקית המצויה. בעבר יובא לישראל מין של זיקית לגידול אשר נקרא זיקית תימנית. מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחייה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות, מדבריות וערבות.
הזיקיות בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.
הזיקית המצויה נמנית על משפחת הזיקיות שבסדרת הלטאיים וגודלה מגיע עד ל-39 סנטימטרים בעוד שהגודל של מינים אחרים של זיקית עשוי להגיע עד ל-60 סנטימטרים. בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בשעת הצורך. רגליה בעלות מבנה של צבת וזנבה ארוך וגמיש ומותאמים ללפיתת ענפים. לזיקית עיניים בולטות שמסוגלות להסתכל לכיוונים שונים בו זמנית ועובדה זו מאפשרת לה שדה ראייה רחב מאוד.
הזיקית בעלת ריאות גדולות שתופסות כמעט את כל חלל הגוף ובשעת רוגז, היא ממלאת את ריאותיה ומנפחת את כל גופה. הזיקית המצויה משנה את צבעי גופה על פי צבעי הסביבה והטמפרטורה.
בתקופת הסתיו, מטילה הזיקית כ-40 ביצים באדמה לחה וכעבור כשנה הזיקיות הצעירות בוקעות מן הביצים. תוך חודשים אחדים גדלה הזיקית הצעירה בקצב מהיר ביותר: בסוף האביב משקלה גדול פי 10 ממשקל גופה בזמן הבקיעה מן הביצה. הזיקית ידועה בעיקר ביכולתה לשנות את צבע עורה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שינוי צבע
למרות סברות רבות, הזיקית אינה מחליפה את צבעה למטרות הסוואה אלא בהתאם לסביבה, לטמפרטורה ולמצבה הנפשי. זיקית מאוימת או פוחדת תהיה שחורה או בצבע חום כהה, במצב נינוח יותר היא תהיה ירוקה,נקבה פנויה לחיזור תגוון את הופעתה בנקודות צהובות[1]. נקבה מעוברת תהיה שחורה עם נקודות צהובות (ובמצב זה ידחו נסיונות התקרבות של זכרים) הצבע הבוהק הוא אמצעי לביסוס מעמד בין הזכרים. הזיקית מגיבה גם למזג האוויר בשינוי צבע: בשעות הבוקר הקרירות כאשר על הזיקית לקלוט את אור השמש כדי להתחמם היא נוטה לצבעים כהים הבולעים ביעילות את הקרינה, ומסייעים לה להגיע במהירות לחום הגוף האופטימאלי[2]. בעורה של הזיקית שלושה סוגי תאים היוצרים את הגוון: בשכבת העור הפנימית ביותר שוכנים תאי מלנין (melanophores ), המייצרים את אותו פיגמנט כהה המצוי גם בעורם של בעלי חוליות רבים אחרים. מה שמייחד את הזיקית הוא שלוחות של תאי המלנין, המסתעפות מעלה לשכבת העור העליונה. בעת הצורך, על פי אות עצבי או הורמונאלי, יוזרם המלנין דרך הבליטות הללו כך שיכסה את הצבעים האחרים. מעל שכבת המלנין מצויים תאים (iridophores )המכילים לוחיות עשויות גבישי חומר, המחזיר את האור הכחול הפוגע בו: ישנן זיקיות באפריקה שיכולות לעטות עליהן צבע כחול, כאשר שכבת העור שמעל התאים המחזירים שקופה. בשכבת העור העליונה מצויים תאים המכילים פיגמנט צהוב (xanthophores ) שכאשר עובר דרכם האור המוחזר הכחול מתקבל הגוון הירוק האופייני, וכאשר אין חומר מחזיר בשכבת האור שמתחתן, יראה צבע צהוב. יש מיני זיקיות שבעורן גם תאים המייצרים פיגמנט אדום, אך הזיקית הנפוצה בישראל מסתפקת בגוונים שניתנים להרכבה משלושת השכבות
[עריכה] תזונה
הזיקית ניזונה מחרקים מעופפים שאותם היא תופסת בעזרת לשונה הארוכה. כמו כן היא גם ניזונה מעלים וצמחים מיוחדים ואילו זיקיות גדולות יותר ניזונות מציפורים קטנות. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים שקטים.
בפולקלור משמשת הזיקית לחיזוי עתידות ובספרות היא מתוארת כמי שמפחיתה את אש הגיהנום. בסיפורי העם המוסלמים מתוארת הזיקית כמי שיכולה לקלל את זה שמאיים על חייה.
[עריכה] מינים בישראל
בישראל נמצאים שני מינים ממשפחת הזיקיות
- זיקית מובהקת
- זיקית סיני
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נקבות שנצבעו בנקודות צהובות זכו לחיזורים רבים של זכרים בהשוואה לנקבות שנצבעו בדגמים אחרים
- ^ נמצא, שהחזרת האור מעורן של זיקיות עולה משמעותית כשטמפרטורת הסביבה עולה מ20° ל35° (פרוש הדבר שבליעת הקרינה יורדת), עיקר העלייה בפיזור היא בתחום הIR הקרוב 600-1,000 nm
