זודיאק (רוצח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

הזודיאק הוא כינויו של רוצח סדרתי שרצח חמישה אנשים בצפון קליפורניה בשלהי שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. הוא נהג לכתוב מכתבים בכתב מוצפן. המניע שלו לא ידוע, למרות שבאחד ממכתביו אשר נמצאו, הוא כתב: "כשאמות ואעלה לגן עדן, כל אותם קורבנות שאותם רצחתי, ישרתו אותי בנאמנות, ולכן עליי להמשיך במלאכתי".

את הרציחות שלו הוא עשה בבניסיה, וואלחו, אגם בריאסה ובסן פרנסיסקו הוא רצח חמישה אנשים ופצע שניים, למרות טענותיו הלא מוכחות כי רצח 37 אנשים

סימנו היה עיגול כשמתוכו בוקע הסימן המתמטי פלוס(+)

המשטרה ניסתה לעקוב אחרי הזודיאק מספר שנים ואף הקריקטוריסט רוברט גרייסמית' טען כי עלה על חשוד בשם ארתור לי אלן, שלפי דעתו קשור לזודיאק ומאורעות הרצח, אך ארתור מת זמן קצר לאחר מכן, וחפותו עדיין בסימן שאלה עד עצם היום הזה.

בשנת 2004 ה-FBI סגר את התיק. זודיאק וסיפורו הוסרטו ועובדו למספר סרטים ותוכניות טלוויזיה.

תוכן עניינים 1 הקורבנות 1.1 ידועים 1.2 לא ידועים 2 ציר זמן 2.1 אגם הרמן רואוד 2.2 ספרינגס בלו רוק 2.3 המכתבים הראשונים של הזודיאק 2.4 אגם ברייסה 2.5 שכונת פרסידיו הייטס 2.6 עוד מכתבים וצפנים 2.7 מודסטו 2.8 עוד קומוניקציות 2.9 ריברסייד 2.10 אגם תאו 2.11 סנטה ברברה 2.12 המכתבים האחרונים 3 סטטוס 4 ארתור לי אלן 5 הזודיאק בתרבות הפופולרית 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] הקורבנות

[עריכה] ידועים

חמישה אנשים נרצחו ושניים נפצעו בין סוף 1968 לסוף 1969. חמישה מהקורבנות נרצחו עם אקדח.

• דיויד ארתור פרדי, 17, ובטי לו ג'נסן, 16: נורו ונרצחו ב20 בדצמבר 1968, זמן קצר לפני חג המולד, באגם הרמן רואוד בגבול העיר בניסיה.

• מייקל רנאולט מגייו, 19, ודרלין אליזבת' פרין, 22: נורו ב4 ביולי 1969, ביום העצמאות של ארצות הברית בחנייה ליד מגרש גולף ליד וואלחו. דרלין מתה בבית החולים ומייקל שרד.

• בריאן קלווין הארטנל, 20, וססיליה אן שפרד, 22: נדקרו ב27 בספטמבר 1969 באגם בריאסה במדינת נאפה. הרטנל שרד 6 דקירות בגב אבל שפרד מתה מפצעיה כעבור יומיים.

• פול לי סטיין, 29: נורה ונרצח ב11 באוקטובר 1969 בשכונה בסן פרנסיסקו

[עריכה] לא ידועים

אנשים שנרצחו או שנפגעו באותה התקופה אך התוקף לא ידוע, למרות שיכול להיות שזהו הזודיאק. בגלל שהחשוד העיקרי מת לפני שתפסו אותו, זה נשאר לא ידוע.

• רוברט דומינגוס, 18 ולינדה אדוארדס, 17: נורו ונרצחו ב4 ביוני 1963, בחוף ים ליד לומפוק במדינת סנטה ברברה. חשד שהזודיאק רצח אותם בגלל ההבדל בין ההתקפה הזאת להתקפה באגם ברייסה.

• צ'רי ג'ו בייטס, 18: נדקרה למוות ב30 באוקטובר 1966, בקולג' ריברסייד. הקשר של בייטס יוצא לאור רק ארבע שנים אחרי הרצח בסן פרנסיסקו כשהכתב פול אייברי קיבל טיפ בין הזודיאק למוות של בייטס.

• קת'לין ג'ונס, 22: הותקפה ב22 במרץ 1970 בכביש המהיר 132 ליד מודסטו. אחרי שהגלגל ימני של מכוניתה קיבל פנצ'ר ואיש החליט להסיע אותה. אחרי שהיא גילתה שהוא מנסה לחטוף אותה, היא הצליחה לברוח עם בתה התינוקת. אחרי שהיא הגיעה לתחנת המשטרה בפטרסון, היא ראתה תמונה של הזודיאק וזהתה אותו כחוטף שלה.

• דונה לאס, 25: נראתה לאחרונה ב26 בספטמבר 1970, בדרום אגם תאו. מכתב שנשלח מיער פיינס (שקרוב לאגם) לעיתן ב22 במרץ 1971 שכותב על לס. הגופה של לס נמצאה, וזה לא ידוע אם זה היה הזודיאק.

[עריכה] ציר זמן

[עריכה] אגם הרמן רואוד

התקרית הראשונה הקשורה לזודיאק הייתה ירי בתלמידי תיכון בטי לו ג'נסן ודיויד פרדי ב20 בדצמבר 1968, בגבולות העיר בניסיה. הזוג היו בדייט הראשון שלהם ותכננו להגיע לקונצרט של חג המולד בהוגן היי מספר רחובות מביתה של ג'נסן. במקום זאת הם ביקרו חבר ועצרו במסעדה, אז הם נסעו לאגם הרמן רואוד. בעשר ורבע בלילה פרדי חנה את מכוניתו בחנית חצץ קצת אחרי 11 בלילה, מכונית נוספת הגיעה לשביל וחנו לידם. הנהג יצא עם אקדח והורה לזוג לצאת מהמכונית. ג'נסן יצאה קודם, בזמן שפרדי התחיל לצאת, האיש ירה בפרדי בראשו, ג'נסן החלה לברוח, והרוצח החל לירות עליה חמש יריות בגב. הרוצח עזב את המקום. גופותיהם נמצאו דקות ספורות אחרי על ידי סטלה בורגז, שחיה קרוב לשם, היא הזעיקה את קפטן דניאל פיטה ושוטר וויליאם וורנר. דיטקטיב חקר את האירוע, אבל לא מצא קצה חוט.

[עריכה] ספרינגס בלו רוק

בסביבות חצות הלילה של ה4 ביולי וה5 ביולי 1969, דרלין פרין ומייקל מגיו נסעו למשטח הגדול בספרינגס בלוק רו בוואלחו, 4 מיילים מזירת הפשע של אגם הרמן רואוד, וחנו שם. כשישבו במכונית של פרין, עוד מכונית הגיעה לחנייה לידם. המכונית נסעה וחזרה שוב אחרי 10 דקות וחנתה מאחוריהם. הנהג יצא והתקרב למכונית, מחזיק פנס ואקדח מגנום 9 מ"מ. הוא הדליק את האור בפנס כדי לסנוור אותם, ואז ירה בשניהם וחזר למכוניתו. כשמגיו גנח מכאבים, הנהג חזר שוב וירה עד פעם בשניהם. הוא אחר כך עזב את המקום. ב00:40, פרט לא ידוע התקשר למשטרת וואלחו לדווח על אחריות לרצח. הוא גם הזכיר להם שהוא רצח את ג'נסן ופרדי חצי שנה מוקדם יותר. המשטרה אתרה את השיחה מטלפון בביתן בתחנת דלק בכביש ספרינג כמה רחובות מתחנת המשטרה. פרין מתה בבית החולים. מגיו שרד יריות בראש, בצוואר ובכתף. הבלשים ג'ון לינץ' ואד ראסט ממשטרת וואלחו החלו לחקור את הפשע והבלש ג'ון מולנקס לקח את התיק בשנות השבעים.

[עריכה] המכתבים הראשונים של הזודיאק

ב-1 באוגוסט 1969, שלושה מכתבים שנשלחו בידי הרוצח התקבלו בעיתונים "וואלחו טיימס-הרלד", "סן פרנסיסקו קרוניקל" ו"סן פרנסיסקו אקסמינר". הרוצח כתב במכתבים שהוא לוקח את הקרטיד לרצח באגם הרמן רואוד ובבלו רוק ספרינגס. כל מכתב כלל כתב צופן בו הרוצח תבע את זהותו. הרוצח דרש שהעיתונים יכתבו בעמוד הראשי שבסוף השבוע הוא יהרוג אנשים בודדים בלילה וימשיך להרוג עוד, עד שיסיים עם תריסר אנשים בסוף השבוע. הקרוניקל פרסם שליש מהצופן בעמוד ארבע בהוצאה המיוחדת של היום לאחר מכן. זה הודפס לצד ציטוט שציטט צי'ף משטרת וואלחו ג'ק סטילטז שאמר "אנחנו לא מרוצים שהמכתב נכתב בידי הרוצח וביקש מהכותב לשלוח מכתב שני עם יותר עובדות להוכיח את זהותו. האיומים של סוף השבוע לא קרו, וכל שלושת החלקים של הצופן התפרסמו לבסוף.

ב-7 באוגוסט, עוד מכתב התקבל בסן פרנסיסקו אקסמינר עם אחול, "עורך יקר, זה הזודיאק מדבר". זה היה הפעם הראשונה שהרוצח המציא לעצמו שם. המכתב היה עם תגובה לצ'יף סטילטז ששאל קודם עוד פרטים להוכיח שהוא רצח את פרדי, ג'נסן ופרין. התגובה של הזודיאק כללה פרטים על הרציחות שרק המשטרה ידעה וזה לא פורסם לציבור.

ב-8 באוגוסט, דונאלד ובטיה הרדן מסאלינס, קליפורניה, פיצחו את הצופן שלא כלל את השם של הזודיאק. בהודעה היה כתוב

בתרגום חופשי לעברית: "אני אוהב להרוג אנשים כי זה כל כך כיף זה יותר כיף מלהרוג חיות כי האדם הוא החיה המסוכנת ביותר להרוג נותן לי את החוויה הכי עזה זה אפילו יותר כיף מלהתנענע עם בחורה החלק הכי טוב בזה שכשאני אמות אני איוולד מחדש בגן עדן וכל מי שרצחתי יהיה עבד שלי אני לא אתן לכם את שמי כי אתם תנסו להאט או לעצור את האיסוף עבדים שלי לעולם הבא.

המשמעות של ה-18 מילים האחרונות במכתב לא ידוע וכנראה אין לו פירוש.

[עריכה] אגם ברייסה

ב27 בספטמבר 1969, בריאן הארטנל וססיליה שפרד עשו פיקניק באגם ברסייה על אי קטן שמחובר על ידי חול של תלם. איש התקרב אליהם לבוש בגדי תליין שחורים שעל החוצלה היה הסמל של הזודיאק. הוא איים עליהם עם אקדח. האדם בעל הברדס טען שהוא אסיר שברח ממונטנה שהרג שומר וגנב מכונית, והסביר שהוא צריך את המכונית שלהם ואת הכסף שלהם לנסוע למקסיקו. הוא הרים חבל ואיים עם האקדח על שפרד לקשור את הארטנל ואחרי שקשרה אותו הזודיאק קשר אותה. הזודיאק בדק את הקשר של הארטנל וגילה שהיא קשרה אותו חלש. הארטנל בתחילה חשב שזה שוד מוזר, אבל הזודיאק הוציא סכין ודקר את שניהם מספר פעמים. הוא אחר כך הלך 500 יאקד לכביש נוקסוויל, וצייר את הסמל שלו על המכונית של הארטנל וכתב: Vallejo/12-20-68/7-4-69/Sept 27-69-6:30/By Knife. בעשרים לשמונה בערב, הזודיאק צלצל לשריף של מדינת נאפה מטלפון ציבורי לדווח על הפשע שלו. השפופרת עדיין נמצאה תלויה, מספר רחובות ממשרד השריף ו27 מיילים מזירת הפשע. בלשים מצאו טביעות אצבע על הטלפון אך לא מצאו התאמה לאף אחד. איש ובנו דגו קרוב לזירת הפשע וגילו את הקורבנות אחרי ששמעו קריאות לעזרה של שומרי הפארק. סגני השריף דייב קולינס וריי לאנד היו השוטרים הראשונים להגיע לזירת התקיפה. ססיליה שפרד הייתה בהכרה כשקולינס הגיע ונתנה לו פרטים על התוקף. הארטנל ושפרד נלקחו לבית חולים בנאפה. שפרד נכנסה לקומה בזמן הנסיעה לבית החולים ולא הראתה סימני חיים. היא מתה יומיים לאחר מכן, אבל הארטנל שרד וספר את סיפורו לעיתונות.

[עריכה] שכונת פרסידיו הייטס

ב11 באוקטובר 1969, איש נכנס למונית של פול סטיין בפינת רחובות מייסון וגירי בסן פרנסיסקו וביקש להגיע לפינת רחובות וושינגטון ומייפל בפרסידיו הייטס. מסיבות לא ידועות, סטיין נסע הלאה לרחוב צ'רי; האיש ירה בו פעם אחת בראש באקדח 9 מ"מ, ואז לקח את הארנק שלו ואת מפתחות מכוניתו וקרע את חולצתו. הוא הובחן בידי שלושה נערים ברחוב בחמישה לעשר בלילה, שהתקשרו למשטרה. המשטרה הגיעה דקות אחדות מאוחר יותר, והנערים היו עדים לכך שהרוצח עדיין קרוב.

שני רחובות מזירת הפשע, שוטר דון פוק שנסע לזירת הפשע, הבחין באיש לבן שעובר במעבר חצייה ועולה במדרגות לחצר הקדמית של אחד הבתים ברחוב. המפגש ביניהם נמשך רק 5 עד 10 שניות. שותפו, אריק זלמס, לא ראה את האיש. בקשר אמרו להם לחפש איש שחור ולא אישר לבן, כך שלא הייתה להם סיבה לעצור ולדבר עם האיש. כשהם הגיעו לרחוב צ'רי, פוק עודכן בזה שהם היו צריכים לחפש איש לבן ופון נחש שהם חלפו על החשוד. פוק הסיק שהזודיאק המשיך ללכת בדרך שלו, אז הוא וזלמס הלכו לרחוב והבינו שהרוצח נעלם. נעשה חיפוש, אבל שום דבר לא נמצא. שלושת הנערים העדים עבדו עם המשטרה לנסות להכין קלסתרון של הרוצח, וכמה ימים אחרי הם חזרו להפיק קלסתרון שני. הוערך שהזודיאק היה בגיל 35-45. דיטקטיב ביל ארמסטרונג ודייב טושי מומנו לתיק. משטרת סן פרנסיסקו חקרה 2,500 חשודים בשנים הבאות ללא שום מציאה.

[עריכה] עוד מכתבים וצפנים

ב14 באוקטובר 1969, הקרוניקל קיבל עוד מכתב מהזודיאק, המיכל פיסת בד מחולצתו של פול סטיין להוכיח שהוא הרוצח; המכתב כל גם איום לירות בתלימידי בית ספר. רק אז הבינו שהאיש שהם ראו בפריסידיו הייטס לפני כמה לילות היה הזודיאק.

ב2 בלילה של ה22 באוקטובר 1969, מישהו שטען שהוא הזודיאק התקשר למשטרת אוקלנד ודרש שאחד משני עורכי דין ידועים, פ. לי ביילי או מלווין בלי, יופיעו בתוכנית הטלוויזיה של ג'ים דונבר בבוקר. ביילי לא יכל, אבל בלי הופיע בתוכנית. דונבר פנה לצופים לומר שקווי הטלפון פתוחים להתקשר, ומישהו שטען שהוא הזודיאק התקשר מספר פעמים ואומר ששמו סם. בלי הסכים לפגוש אותו בדלי סיטי, אבל החשוד לא הופיע שם. שוטרים עשו בדיקות שמע לקול של "סם" ושל הזודיאק והסכימו שהקולות שונים. לבסוף התברר ש"סם" היה חולה נפש.

ב8 בנובמבר 1969, הזודיאק שלח כרטיס עם עוד צופן עם 340 סימנים. יום לאחר מכן, הוא שלח מכתב עם שבע עמודים בו הוא טען ששני שוטרים עצרו ודיברו איתו שלוש דקות אחרי שירה בסטיין. קטעים מתוך המכתב התפרסמו בקרוניקל ב12 בנובמבר. את 340 האותיות המשטרה אף פעם לא הצליחה לגלות.

[עריכה] מודסטו

[עריכה] עוד קומוניקציות

[עריכה] ריברסייד

[עריכה] אגם תאו

[עריכה] סנטה ברברה

[עריכה] המכתבים האחרונים

[עריכה] סטטוס

משטרת סן פרנסיסקו סגרו את התיק באפריל 2004. הם פתחו את התיק מחדש קצת לפני מרץ 2007 והחזירו ראייה למשטרת וואלחו לבדיקת דנ"א נוספת. התיק עדיין נשאר פתוח בתחומי שיפוט אחרים.

[עריכה] ארתור לי אלן

מכל האנשים שהיו חשודים כהזודיאק רק אחד, ארתור לי אלן (18 בדצמבר 1933 - 26 באוגוסט 1992 נחקר ברצינות. ביולי 1971 דיווח למשטרת חוף מנהטן וזה נעבר למשטרת סן פרנסיסקו. כשנשאל על הדם שנמצא במכוניתו ליד אגם ברייסה הוא אמר שזה היה כדי להרוג תרנגולות. כנשאל אם הוא קרא את המשחק המסוכן ביותר (כפי שכתב הזודיאק באחד ממכתביו) הוא שכן והסיפור הרשים אותו מאוד.

אלן הוא החשוד היחיד בתיק שהיו לו מספיק ראיות לרצוח. אלן הכחיש את האשמה שלו בראיונות איתו אבל היו מספיק ראיות נסיבתיות. המשטרה לא מצאה ראייה פיזית להוכיח שאלן הוא הרוצח, ומשטרת וואלחו החליטה לכתוב מכתב אישום נגדו, למרות שהוא נשלח לכלא מספר פעמים ונמצאו בביתו נשק וחומרי נפץ ב1991. לרוע המזל, הכתב של אלן לא התאים למכתבים של הזודיאק ולא נמצאה ראייה ממשית שהובילה את המשטרה לזה שאלן הוא הרוצח.

[עריכה] הזודיאק בתרבות הפופולרית

הפשעים, המכתבים והודעות הצופן של הזודיאק למשטרה ולעיתונים עורר השראה להרבה סרטים וספרים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מכתבי הזודיאק, בויקיטקסט באנגלית