זאב וולפנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה
ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

זאב וולפנזון ("וועלוויל בעאבעס" על שם אישתו או "חכם זאב הירושלמי") פעיל מרכזי ביישוב הפרושי בירושלים באמצע המאה ה-19 ומבוני המוסדות המרכזיים של יישוב זה ולדעת אחדים מנהיג של הארגון החשאי "הגברדיה היהודית"‏‏.‏‏

אביו היה אברהם וולפנזון משקלוב, דיין בצפת ושד"ר ובן דודו של מנהיג העלייה הפרושית לארץ ישראל, רבי ישראל משקלוב. אימו הייתה בתייה בריינה.

הוא נולד לפי גרסה אחת בירושלים ולפי גרסה שנייה בצפת. ולפי זה היה יליד הארץ. אבל, לפי המחקר המודרני של ד"ר אריה מורגנשטרן, הוא נולד בעיר שקלוב ברוסיה הלבנה ועלה ביחד עם אביו אברהם ב-1834 או ב-1835.

תאריך לידתו הוא (לפי מפקד מונטיפיורי של שנת 1855 והספר "מיקירי ירושלים" של יוסף זונדל וסרמן ) בשנת תקע"ב - 1812. ולפי גרסה אחרת (לפי מפקד מונטיפיורי של 1849 ולפי האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו של דוד תדהר) בחודש תמוז תקע"ד - 1814. לפי גרסה שלישית ( של מפקד מונטיפיורי של 1866 ) בשנת 1815. ולפי גרסה רביעית ( של מפקד מונטיפיורי משנת 1839 ) בשנת 1818, בכל מקרה הוא נולד כנראה בין 1812 ל-1818.

על-פי המסורת המשפחתית הוא חי בצעירותו בצפת, אך לא מן הנמנע שחי בעיר ירושלים כבר מעלייתו לארץ ישראל. כבר עם הגעתו לירושלים ב-1834 מצא את עצמו מעורב בלחימה בין צבא שליט הארץ איברהים פחה ופלחים ערביים מורדים וסייע להנהיג את הגנת הרובע היהודי מפני התקפותיהם. כתוצאה מאומץ ליבו בקרב התקבל לראיון אצל איברהים פחה.

מצעירותו היה פעיל בכיר בעיסקי הציבור של הקהילה הפרושית, ובעת היותו בירושלים ב-1837 עם קרובו ישראל משקלוב נודע לו על רעידת האדמה שהרסה את העיר צפת. הוא הגיע לשם בראש משלחת ירושלמית שבאה לסייע לפצועים ולקבור את המתים. בצפת החרבה מצא אישה קבורה בין הריסות בהריסות ניצולה יחידה ממשפחתה. הוא הציל את חייה, ומאוחר יותר התחתן עימה. על-פי המסורת המשפחתית הייתה זאת באבא רבקה אישתו שהתגלתה כ"אשת חיל" וניהלה מאז את עסקיו.

זאב עצמו, במקביל לעסקנותו, הפך למגיה הראשי של המדפיס ישראל ב"ק בירושלים והגיה אצלו לפחות שמונה ספרים מהראשונים שהודפסו בארץ ישראל בעת החדשה, כמו "חוקי חיים" של הראשון לציון הרב הספרדי הראשי דאז חיים אברהם גאגין. ספרים שלהם צירף התנצלויות-מגיה מעניינות ובניגוד למקובל היום, שמו כמגיה מופיע בהם בעמוד השער, סמל לחשיבות שייחסו אז לתפקיד המגיה.

לעתיד פרסם עם גיסו, נכדו של מייסד חב"ד, שניאור זלמן שניאורסון את הספר "חמדה גנוזה" מכתב יד שמצאו של תשובות רב שרירא גאון.

הוא היה בקיא מאוד בעברית ובארמית וגם דיבר היטב ערבית וספרדית ועוד שפות. את שליטתו זאת בשפות ניצל היטב במסעות הרבים (בין שבע לעשר) שניהל ברחבי אסיה ואירופה וצפון אפריקה כשד"ר של היישוב היהודי בירושלים. בין השאר נפגש עם שליט אוסטריה פרנץ יוזף בבקשה למנות קונסול אוסטרי בירושלים, בקשה שהתקבלה (אם כי בגלל שהאוסטרים כבר תכננו לעשות זאת במילא לא בגלל בקשתו של וולפנזון). הוא החל לעסוק בעסקים מכניסים יותר מהגהה.

הוא שלח את אחיו יהושע ללמוד רפואה בבירות ובזה קיבל שם הסמכה. זאב בנה לו את בית המרקחת הראשון של ירושלים שפעל בשיתוף פעולה עם "בית החולים ביקור חולים", גם הוא מיסודו של זאב וולפנזון אבל בית המרקחת לא האריך ימים.

אז עברו זאב וולפנזון ויהושע לעסק אחר וזאב הפך למפעיל עם משפחתו של טחנת הרוח המפורסמת שבנה משה מונטיפיורי ליד שכונת משכנות שאננים ואותה החכיר לזאב לכל חייו. את התחנה ניהלו אישתו רבקה ואחיו החורג יהושע, אבל בסופו של דבר, לאחר שנים של פעילות, נאלצו לסגרה מאחר ששוב לא השתלמה כלכלית. הטחנה הפסיקה מאז כל פעילות להוציא תקופות קצרות ביותר.

במקביל החזיק זאב בטחנה נוספת לטחינת חיטה שהתבססה על עבודת בהמות במרתף תת-קרקעי מתחת לביתו באזור כולל רייסין בירושלים שעליו היה "הממונה".

כעסקן היה אחראי על פעולות רבות של הכולל הפרושי במהלך התקופה. בין השאר הוא היה בין האחראיים להקמת בית החולים "ביקור חולים" ובית המדרש "עץ חיים".

הוא היה האחראי לבניית בית הכנסת המפורסם "בית יעקב" שהוקם ב"חורבת רבי יהודה החסיד" בירושלים. עם הקמתו הפך לבית הכנסת המפורסם ביותר בארץ ישראל ובעולם היהודי כולו. זאב וולפנזון, שעבד על בנייתו במשך שנים עשה זאת בהתנדבות ובלי לקבל כל שכר.

זאב היה הפעיל המרכזי בהשגת הכרה של השלטון העותמאני בעדה האשכנזית כיהודים לכל דבר והשיג הכרה בהפרדה בין האשכנזים והספרדים שעד אז היו היהודים המוכרים היחידים בפני השלטונות. בין השאר השיג הכרה של השלטון הטורקי בשחיטה האשכנזית הנפרדת (והשיג זאת כנראה על ידי שוחד).

בסופו של דבר הצליח להשיג הכרה גם בקבורה אשכנזית נפרדת מזאת הספרדית ורכש על שמו את בית הקברות האשכנזי בהר הזיתים בירושלים. עד ליומו האחרון היה ממנהל "החברה קדישא" האשכנזית שהיה ממיסדיה.

על פי מסורות שונות היו לו גם חיים כפולים והוא עמד בראש ארגון חשאי בשם "הגברדיה ( או "הגוורדיה" ) היהודית"- קבוצה של צעירים אשכנזים וספרדים שנשאו נשק ונלחמו בפורעי חוק ערבים שאיימו בצורות שונות על הקהילה היהודית בירושלים. על פי טענה אחת בסיס פעולותיהם היה בטחנה התת-קרקעית של זאב בחצר רייסין.

הוא נפטר בשנת 1881 ונקבר בבית הקברות האשכנזי בהר הזיתים שאותו רכש עבור הכולל. על קברו כתוב: " פ"נ [=פה נקבר] מו"ה [=מורנו הרב]) זאב וואלף וואלפינזאהן" בן הרב אברהם שהיה דיין בק"ק [קהילת קודש] צפת נלב"ע אדר"ח אייר ש. תרמ"א.

על צאצאיו נמנים: משה אשד מגלה "דרך בורמה " ואלי אשד.