מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בפרק האחרון של ספר משלי. אם התכוונתם לגיבורת-על, ראו וונדר וומן.
אשת חיל במסורת היהודית הוא שיר הלל לאישה העברייה, החותם את ספר משלי. יש הסוברים כי נכתב כהספד לאישה מסוימת[1] .
השיר כתוב כאקרוסטיכון אלפביתי ומתאר את האישה האידאלית.
[עריכה] נוסח השיר
|
|
- אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
- בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
- גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
- דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
- הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
- וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָה, וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ; וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
- זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ; מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
- חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ; וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
- טָעֲמָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ; לֹא יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
- יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר; וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
- כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי; וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
- לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג: כִּי כָל בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
- מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ; שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
- נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ; בְּשִׁבְתּוֹ, עִם זִקְנֵי אָרֶץ.
- סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר; וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
- עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ; וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
- פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה; וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
- צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ; וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
- קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ; בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
- רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל; וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
- שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי: אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל.
- תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ; וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.
|
|
| -- משלי ל"א, י'-ל"א. |
[עריכה] הערות לשיר
בשיר 22 פסוקים, כמספר אותיות האלפבית העברי. לכל פסוק שני חלקים - חלקו השני משלים את חלקו הראשון.
ספר משלי, שבו מופיע השיר, מוביל קו של יחס של בוז ליופי, במיוחד כשאינו מלווה בפנימיות תואמת - "שקר החן והבל היופי". חן ויופי הם שקר והבל, אישה אינה מושלמת אם אינה טובת אופי, יראת אלוהים ודואגת לביתה כמפורט במזמור.
רק בפסוק שלפני האחרון מצוין במפורש שהכוונה לאישה יהודייה ויראת שמים ("אִשָּׁה יִרְאַת-ה', הִיא תִתְהַלָּל"). כל שאר פסוקי השיר יפים לאישה כלשהי.
[עריכה] שימוש בשיר
מקור המנהג לומר את הפרק "אשת חיל" לפני הקידוש בליל שבת הוא בחוג מקובלי צפת ומבית מדרשו של האר"י, כאשר הפרק פורש באופן אלגורי כמתייחס לשבת, לשכינה ולכנסת ישראל גם יחד, שכולן דמויות נקביות. אמירת פרק זה היא המשך לתפילות בעלות מגמה דומה בקבלת שבת, כגון לכה דודי [2]. עם השנים, התקבל גם הטעם שאומרים את הפרק כאות הוקרה לאשה על עבודתה הרבה והכנותיה לקראת שבת בפרט.
מרבים להשתמש בביטוי "אשת חיל" לאישה שהיא אם, רעיה או אשת ציבור פעלתנית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- נעמה צפרוני, "העלמה והמחמאה", ארץ אחרת, מרץ-אפריל 2008.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ דעת מקרא. יש לכך כמה רמזים בשיר, כמו הפסוק "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה", והפסוק "ותשחק ליום אחרון"
- ^ גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, פרק 4
