ועידת באנדונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ועידת באנדונג היא ועידת מדינות אסיה ואפריקה שנערכה בשנת 1955 והכריזה על תמיכת מדינות אלה בצד הערבי בסכסוך הערבי-ישראלי.

ועידת באנדונג התכנסה ב־17 באפריל 1955 בעיר באנדונג שבאינדונזיה. בוועידה השתתפו 29 מדינות אסיה ואפריקה, שרובן הגיעו לעצמאות שנים אחדות בלבד קודם לכן, מהן 23 מדינות מאסיה ו־6 מדינות מאפריקה (מתוכן 9 מדינות ערביות). היו אלה כל המדינות העצמאיות באותה עת בשתי היבשות, מלבד מדינת ישראל וקוריאה שלא הוזמנו, טייוואן שסירבה להשתתף עקב העובדה שסין העממית השתתפה בוועידה כמדינת סין, תואר אותו דרשה טייוואן (שנקראה באותה עת בשם "פורמוזה") לנכס לעצמה ומונגוליה שנחשבה כמדינת חסות של ברית המועצות. מדינת ישראל לא הוזמנה להשתתף בוועידה בלחץ מדינות ערב, שאיימו להחרים את הוועידה אם ישראל תשתתף בה.

[עריכה] החלטות הוועידה

הוועידה החליטה על חמישה עקרונות:

1. כיבוד ריבונותן ושלמותן של כל המדינות;
2. הימנעות מתוקפנות;
3. אי התערבות בענייניהן הפנימיים של המדינות;
4. שיתוף פעולה בין המדינות;
5. דו-קיום בשלום בין שני הגושים העולמיים

מגמת הוועידה בדיוניה ובעקרונות אלו הייתה הייתה מגמה של אי-הזדהות, נייטרליות.

במהלך הוועידה הותקפה מדינת ישראל על ידי המשתתפים ובהם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, שזו הייתה הופעתו הראשונה בפורום בינלאומי. המופתי חאג' אמין אל-חוסייני הופיע לפתע באולם הוועידה ותקף את מדינת ישראל בחריפות.

הוועידה החליטה כי מדינות אפריקה ואסיה יתייצבו לצד הערבים בסכסוך הערבי-ישראלי, וקראה להחזרת מדינת ישראל לגבולות החלוקה. ההחלטה נתקבלה פה אחד, כולל קולה של טורקיה, שקיימה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל.

החלטות הוועידה בעניין הסכסוך הישראלי-ערבי מותנו במקצת בזכות דעתן של הודו ובורמה, שהוסיפו לנוסח פסקה הקובעת כי החלטות הוועידה יבוצעו בדרכי שלום בלבד.

החלטות הוועידה גרמו להגברת בידודה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית ולהרגשת פגיעה בציבור ובהנהגת המדינה. נקודת אור באפלת הבדידות הייתה ביקורו הממלכתי של ראש ממשלת בורמה או נו בישראל, שהחל ב־29 במאי 1955 והתקבל בברכה על ידי הנהגת המדינה ובהתלהבות על ידי הציבור.