ויקטור קראפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויקטור קראפט
תאריך לידה	4 ביולי 1880
תאריך פטירה	3 בינואר 1975
זרם	פוזיטיביזם לוגי
תחומי עניין	פילוסופיה של המדע, פילוסופיה של ההיסטוריה
השפיע על	פייראבנד, אנסקומב

ויקטור קראפט (גרמנית: Victor Kraft) ‏(4 ביולי 1880 - 3 בינואר 1975) פילוסוף אוסטרי חבר החוג הווינאי.

[עריכה] ביוגרפיה

קראפט, יליד וינה, למד פילוסופיה, היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת וינה, ונהג להשתתף בכנסי הפילוסופיה של האוניברסיטה, כמו גם במפגשים פרטיים (בפרט עם אוטו ויינינגר ואותמר ספאן). למחייתו החל לעבוד באוניברסיטת וינה כספרן ב-1912, ובמקביל המשיך לעסוק במחקר פילוסופי. מיסודו ועד התפרקותו, היה קראפט משתתף קבוע בדיוני החוג הווינאי. בנוסף היה חבר גם בחוג גומפרץ והתדיין עם "הפריפריה" של החוג הווינאי (למשל, קרל פופר). קראפט זכה לתואר של פרופסור חבר בפילוסופיה תאורטית ב-1924, וב-1930 זכה לתואר דוקטור על עבודתו בנושא "הידע על העולם החיצוני". לאחר מכן המשיך את לימודיו בברלין תחת גאורג זימל, וילהלם דילתי ואחרים.

לאחר האנשלוס נאלץ קראפט לפרוש ממשרתו כספרן בגלל מוצאה היהודי של אשתו. כך איבד גם מעמדו כמרצה באוניברסיטה. קראפט המשיך את מחקרו תחת השלטון הנאצי במעמד של "מהגר פנימי" ובתנאים קשים ביותר. ב-1945 מונה מחדש לספרן. שנתיים אחר כך הפך ל"ספרן לאומי" (Generalstaatsbibliothekar) והוחזרה לו משרתו כפרופסור חבר. ב-1950 הפך לפרופסור מן המניין ושותף להנהלת בית הספר לפילוסופיה עד לפרישתו, כעבור שנתיים. ספרו "מקורות הנאו-פוזיטיביזם" נאסר לפרסום ב-1950. קראפט המשיך במחקר ובפרסום מאמרים עד למותו בווינה, ב-1975.

[עריכה] עבודתו

קראפט היה יוצא דופן בין הפוזיטיביסטים לוגים בכך שתמך באמפריציזם שאינו מתבסס על רשמי החושים ובעל מבנה דדוקטיבי. לפני מלחמת העולם הראשונה (ואחריה, יחד עם חברי החוג הווינאי), הקדיש חלק גדול מהרצאותיו ומאמריו לקידום פילוסופיה מדעית. בנוסף תרם לביסוס האתיקה כמדע, ועסק בתאוריה של הגאוגרפיה ובפילוסופיה של ההיסטוריה.

[עריכה] לקריאה נוספת