ויליאם מייקפיס תאקרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם מייקפיס תאקרי (באנגלית: William Makepeace Thackeray; 18 ביולי 1811 - 24 בדצמבר 1863), סופר אנגלי. הוא ידוע בזכות הסאטירות שכתב, ובמיוחד ספרו "יריד ההבלים" שהוא סאטירה חברתית על המעמד הבינוני-גבוה באנגליה של המאה ה-19.
ויליאם מייקפיס תאקרי נולד בכלכותה שבהודו, שם עבד אביו בחברת הודו המזרחית הבריטית. כשתאקרי היה בן 3 מת אביו, ובשנת 1817 הוא נשלח לבית ספר פרטי באנגליה. אמו חזרה לאנגליה אחרי שנישאה בשנית ב־1820.
ב־1829 התחיל ללמוד בטריניטי קולג', הוא בזבז את זמנו וגם חלק נכבד מהונו, ועזב את האוניברסיטה ב־1830 מבלי להשלים תואר. במשך השנתיים הבאות טייל באירופה, כשהיה בויימאר הוצג בפני יוהן וולפגנג פון גתה. בגרמניה רכש שליטה בשפה הגרמנית והתוודע לספרות הגרמנית הרומנטית.
כשחזר לאנגליה הצטרף לאכסניית המשפט מידל טמפל ללימוד עריכת דין, אך למעשה לא עסק במקצוע זה. הוא התעניין באומנות ועיתונאות, ב־1833 פתח בקריירה ספרותית והתחיל להוציא לאור את השבועון "The National Standard". העיתון נכשל ותאקרי הפסיד כמעט את כל שארית הירושה שלו. הוא ניסה לחיות כאמן בוהמי בפריז, ולפרנס עצמו בעזרת ציור קריקטורות וכתיבת מאמרים לכתבי עת. ב־1836 הכיר את איזבלה שאו ונשא אותה לאישה. שנה אחר כך חזרו ללונדון שם נולדה בתם הבכורה אן. איזבלה ילדה בת נוספת ב־1839 שמתה בילדותה, אחרי לידת בתם השלישית ב־1840 איזבלה התמוטטה נפשית. היא טופלה בבית מרפא, והילדות נשלחו לגור עם אימו של תאקרי בפריז.
הוא עבד כעיתונאי במשך כ־10 שנים, פרסם מאמרים, ביקורת ספרותית, ביקורת אומנות וסיפורת. בשנות ה־40 תאקרי החל לזכות בהכרה כסופר, בין ספריו שזכו להצלחה The Yellowplush Papers, A Shabby Genteel Story ו־The Great Hoggarty Diamond. הוא היה סופר פורה וכתב בשמות עט שונים ומשונים כגון : "צ'ארלס ג'יימס ילופלאש, שומר-סף" או "מייקל אנג'לו טיטמארש" ו"ג'ורג' סאבאג' פיצ-בודל".
ב־1842 התחיל לכתוב בכתב העת "פאנץ'" Punch, שבו התפרסם בהמשכים ספרו Book of Snobs. בשנים 1847 ו־1848 פורסם הרומן "יריד ההבלים" בהמשכים ובלויית איורים. "יריד ההבלים" שהצטיין במקוריות זכה להערכה רבה, היה לשיחת העיר וגם הצליח מבחינה כלכלית. ספרו הבא היה Pendennis, שהיה בחלקו אוטוביוגרפי, פורסם ב־1849 במקביל לספרו של צ'ארלס דיקנס "דייוויד קופרפילד", דבר שהביא להשוואה בינו לדיקנס וגם ליריבות ביניהם.
ב־1851 העביר סדרה של הרצאות בנושא "הומוריסטים אנגלים במאה ה-18", תחילה באנגליה ושנה אחר כך בארצות הברית. ב־1852 פרסם את הרומן "תולדות הנרי אסמונד" בשלושה כרכים ובתבנית אות מיוחדת המנסה לחקות את ספרי המאה ה-18. ספרו הבא The Newcomes פורסם שוב בהמשכים והופיעו בו חלק מהדמויות מהספר Pendennis. ספרו The Virginians הוא המשך סיפורו של הנרי אוסמונד.
כתיבתו שואבת מחייו ומנסיונו והיא מלאת הומור סאטירה ופאתוס. שרלוט ברונטה העריצה את תאקרי והקדישה לו את המהדורה השנייה של ספרה ג'יין אייר, לאחר שכינה את הספר "יצירת מופת".
ב־1860 היה תאקרי העורך של המגזין החדש "קורנהיל מגזין", שבו הופיע הרומנים האחרונים שלו. הוא התפטר מתפקידו ב־1862 כיוון שהיה רחום מידי והתקשה לדחות בקשות לפרסום. תאקרי מת באופן פתאומי בערב חג המולד 1863, ונקבר בבית הקברות "קנסל גרין" בלונדון.
[עריכה] מספריו שתורגמו לעברית
- יריד ההבלים -
- עברית - עטרה זיסלמן, הוצאת זיו, 1962
- תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות אסתר כספי ; אחרית-דבר ה.מ. דלסקי ; שנים עשר איורים מאת המחבר, מוסד ביאליק, תשמ"ז 1987
- הורד והטבעת - תרגם מאנגלית בנימין גלאי, מחברות לספרות, תשי"ט
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ויליאם מייקפיס תאקרי |
