ויליאם הארווי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם הארווי (באנגלית: William Harvey; 1 באפריל 1578 - 3 ביוני 1657), רופא אנגלי שתרם להבנת מחזור הדם.
הארווי נולד בפוקסטון שבאנגליה. הוא למד באוניברסיטת קיימברידג', ולאחר מכן המשיך את לימודיו באוניברסיטת פדואה. בעת שהותו בפדואה נחשף לתאוריות המדעיות של גלילאו, ופיתח גישה מדעית למחקר. לפי גישה זו יש לפקפק בכל הנחה עד שנמצאו הוכחות לנכונותה, ולחפש את הסיבה והתוצאה של הדברים. גישה זו לא הייתה נהוגה תמיד עד לזמנו של הארווי, בנוגע למחקר רפואי.
הישגו הגדול של הארווי הייתה תרומתו הגדולה להבנת מחזור הדם. עד לזמנו של הארווי היה נהוג לחשוב שהכבד הוא האיבר שמרכז את הדם, ובחלק ממחזור הדם זורם אוויר. הארווי ביסס את ההבנה שבמחזור הדם זורם רק דם, שהזרימה נעשית בעורקים ובורידים, כאשר הלב הוא האיבר השרירי המניע את מחזור הדם. בנוסף הוא קבע את כיוון הזרימה של מחזור הדם. מחקריו של הארווי נערכו על בעלי חיים. הוא פרסם את מסקנותיו בספר Exercitatio anatomica de motu cordis et sanguinis in animalibus.
הארווי לא גילה את קיומם של הנימים, המקשרים בין העורקים והוורידים, ואי לכך התאוריה שלו הייתה מעט חסרה, עד להשלמתה בשנת 1661 על ידי מרצ'לו מלפיג'י שגילה את קיומם של הנימים.
להארווי הייתה תרומה חשובה נוספת למדע הרפואה, בתחום האמבריולוגיה (התפתחות העובר). הוא העלה לראשונה באחד מספריו את הרעיון כי האדם אינו נוצר בשלמותו בתור עובר ומוסיף לגודלו לאורך ההיריון, אלא כי האיברים בגוף האדם מתפתחים בהדרגה לאורך תקופת ההיריון.
