התנועה האסלאמית בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התנועה האסלאמית בישראל היא תנועה השואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל. תנועה זו פועלת ב־3 מישורים: דתי (חינוך מוסלמי, שירותי דת), חברתי (שירותי רווחה) ולאומני (התנגדות למדינת ישראל, תמיכה בטרור הפלסטיני). לתנועה זו שני פלגים: הפלג הצפוני הקיצוני והפלג הדרומי המתון יותר. התנועה ככלל נחשבת לתנועה קיצונית, בדרגה של תנועת האחים המוסלמים בארצות ערב.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] לפני הקמת התנועה
ראשיתה של התנועה האסלאמית בישראל עוד בסוף ימי המנדט הבריטי. ההתארגנות הראשונית החלה בימי המרד הערבי הגדול אולם התנועה קיבלה אחיזה של ממש רק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה וזאת תוך שיתוף פעולה בין המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני לבין האחים המוסלמים שמהווה את תנועת האם של כל התנועות האסלאמיות המודרניות.
במלחמת העצמאות הוכתה גם התנועה האסלאמית, שיתוף הפעולה שלה עם הוועד הערבי העליון כמו גם סיועה של תנועת האחים המוסלמים המצרית לצבא מצרים גרמו לסגירת כל מוסדות התנועה בישראל. במהלך שנות הממשל הצבאי דוכאה התנועה האסלאמית ולא הצליחה להתאושש. המוסדות שנותרו בגדה המערבית הושמו תחת פיקוח של שלטונות ירדן ששלטה בשטח ואילו ברצועת עזה חלה אמנם התאוששות מסוימת אולם גם היא דעכה.
מלחמת ששת הימים גרמה להתאוששות הקהילה הפלסטינית, הן עבור אש"ף שהפך מארגון בובה לארגון צבאי והן עבור התנועות האסלאמיות הפלסטיניות ובהן גם התנועה האסלאמית בישראל. המגע בין ערביי ישראל לערביי השטחים שבהם נשמרה התנועה הפוליטית האסלאמית מאורגנת (גם אם ברמה נמוכה) תרמה גם היא להתאוששות זו. כחלק מחידוש הקשר, נשלחו חלק מאנשי התנועה האסלאמית הישראלית ללימודים במוסדות דת בשטחים. במקביל גם החלו השלטונות הסעודיים לאפשר לערביי ישראל לקיים את מצוות החג' במכה.
[עריכה] מהקמת התנועה עד לאינתיפאדה הראשונה
ב־1971 הוקמה התנועה האסלאמית בישראל על ידי עבדאללה נימר דרוויש שלמד קודם לכן במכללה האסלאמית בשכם. במהלך שנות השבעים התמקדה התנועה בהקמת מוסדות רווחה המקבילים למוסדות המדינה וזאת עבור הקהילה המוסלמית. בין הפעילויות השונות היו אספקת מחשבים לבתי ספר, ארגון ליגת כדורגל אסלאמית, ארגון חתונות, ייעוץ זוגי, הקמת מעונות, ארגון התרמות לעניים ועוד.
במקביל לפעילות זו, חלק מראשי התנועה, בראשות דרוויש הקימו את אוסרת אל-ג'יהאד, ארגון טרור מוסלמי ראשון בישראל. ראשי הארגון נעצרו ב־1979 בעקבות ניסיון פיגוע, דבר שגרם לתנועה האסלאמית לנטוש (לפחות רשמית) את הטרור.
בשנות השמונים חלה התחזקות מהירה של התנועה האסאלמית, התחזקות זו התבטאה בהקמת סניפים, בארגון פעילויות צדקה והתנדבות מאורגנות ועוד.
[עריכה] מהאינתיפאדה הראשונה עד לאינתיפאדת אל אקצה
עם תחילת האינתיפאדה הראשונה הקימה התנועה את "ועד הסיוע האסלאמי" שנועד לסייע לנזקקים בשטחים, בעיקר לאלו שנפגעו ישירות או בעקיפין על ידי צה"ל.
ב־1989 החליטה התנועה להתמודד על הנהגת מספר יישובים ערביים, התנועה זכתה בראשות המועצה בשישה מהיישובים הערביים וכן להישגים משמעותיים ביישובים נוספים. הניצחון הגדול ביותר הושג על ידי שייח ראיד צלאח (מאוית לרוב כראאד סלאח) באום אל פחם שהופכת להיות מרכז התנועה.
הסכמי אוסלו גרמו לפילוג מסוים בתנועה כאשר הפלג הצפוני התנגד להם (בדומה לעמדת החמאס) ואילו הפלג הדרומי תמך בהם. ב־1994 הורגשה הפעילות הציבורית של התנועה גם בציבור היהודי כאשר השייח סאלח ניסה לתווך בין ישראל והחמאס בנושא נחשון וקסמן.
ב־1995 סגר השב"כ את "ועד הסיוע האסלאמי" בשל הסיוע הכספי למשפחות אנשי חמאס אולם הוא נפתח מחדש תחת השם "ועד ההצלה ההומניטרי" שתפקידיו דומים. ב־1997 נסגר הוועד שנית לתקופה קצרה ולאחר מכן הוטלו עליו מגבלות.
ב־1996 החליטה התנועה להתמודד בבחירות לכנסת לאחר 3 דחיות קודמות של ההחלטה. ההחלטה גורמת לפילוג מוחלט בין הפלג הצפוני בראשות ראיד צלאח לבין הפלג הדרומי שלבסוף מונהג על ידי השייח אברהים צרצור. ההתמודדות נעשתה תחילה בשותפות עם מד"ע והחל מ־2000 באופן עצמאי תחת השם רע"ם.
במהלך שנים אלו המשיכה התנועה בפעילות הרווחה שלה ואף הגבירה אותה. למרות אי שביעות רצון מקיומה של מדינת ישראל, ראשי המועצות המקומיות מטעם התנועה נעזרו גם בכספי מדינה (נוסף על כספי כספי תרומות) בשביל לשפר את המצב ביישוביהם.
ב־1996 החלה התנועה בשיפוץ "אורוות שלמה" שמתחת להר הבית, תוך הרס השרידים האריכאולוגיים במקום. אירועי מנהרת הכותל שהתרחשו בשנה זו גרמו לתנועה האסלאמית לערוך את העצרת ההמונית, מהרג'אן, הראשון באום אל פחם, תחת הכותרת "מסגד אל אקצה בסכנה". עצרת זו הפכה בהמשך להפגנת כוח שנתית של התנועה.
ב־1997 החל סכסוך בנצרת שנגרם עקב ניסיון של התנועה האסלאמית להקים מסגד ליד כנסיית הבשורה. פרשה זו עברה מספר גלגולים ונכון לאמצע 2006, עדיין לא הסתיימה סופית
לקראת סוף תקופה זו, התחילה התנועה במבצע נרחב לשיקום מסגדים נטושים, רובם מתקופת הנכבה, דבר שמוביל להתנגשויות רבות עם המשטרה ועם הציבור היהודי. בנוסף, התנועה תומכת במספר מאבקים של ערביי ישראל על קרקעות שמנסים להפקיע מהם לצרכים ביטחוניים. האירוע החמור ביותר עד לפרוץ אינתיפאדת אל אקצה התרחש ב־1998 באום אל פחם ובו הופעל לראשונה גז מדמיע כנגד ערביי ישראל.
[עריכה] אינתיפאדת אל אקצה
לקראת ביקורו של אריאל שרון, ראש האופוזיציה דאז, בהר הבית התסיסה התנועה האסלאמית את ערביי ישראל. לאחר הביקור התנועה המשיכה, על שני פלגיה, לקרוא קריאות לשימוש באלימות על מנת "להגן על ההר". עפ"י ועדת אור קריאות אלו תרמו תרומה ממשית להתהלטות הרוחות בציבור הערבי וגרמו להחמרה ניכרת של אירועי אוקטובר. בין מוזהרי הוועדה היו ח"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה ושייח ראיד סאלח, אשר נמצאו על ידי הוועדה אשמים בהסתה, אולם לא ננקטו נגדם צעדים (ראו הפסקאות בערך על ועדת אור).
ב־2002 נסגר "ועד ההצלה ההומניטרי" ולאחר תקופת סגירה הוקם במקומו "הארגון של ועד ההצלה ההומניטרי". באותה שנה החליט, אלי ישי, שר הפנים לסגור את בטאון הפלג הצפוני אולם ההחלטה לא מתבצעת לבסוף. ההחלטה באה בעקבות הסתה אנטי-יהודית בעיתון שקרא ליהודים "חיידקי כל הזמנים" ולישראל "כינה שמקננת בגוף העולם הערבי ומוצצת את דמו ומשאביו... והרשתה לרבנים הפרעושים לפגוע באל-אקצה" וכן פרסם דברי שבח למחבלים מתאבדים ומעשי הרצח שלהם.
ב־2003 נעצרו ראשי הפלג הצפוני של התנועה בחשד לסיוע לחמאס, שני שליש מהם שוחררו כמעט מיד. שאר הנאשמים נשארו במעצר ורובם שוחררו במהלך 2005, לאחר חתימת עסקת טיעון. הן המעצר והן עסקת הטיעון עוררו התנגדות משמאל ומימין בהתאמה. העבירות העיקריות שיוחסו להם היו עבירות כלכליות (מעבר על החוק למניעת הלבנת הון) וכן מגע עם סוכן זר וחברות בארגון טרור ולבסוף הושארה על כנה רק העבירה הכלכלית.
שתי פרשיות אלה קיבעו את תדמיתה של התנועה האסלאמית בקרב הציבור היהודי כארגון טרור, ועד היום ישנם קריאות להוציאה אל מחוץ לחוק.
ב-2008 סיפרו נערים מאחד הכפרים הערביים בגליל המערבי לכתב העיתון "ישראל היום" כי פעילים מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שילמו להם כסף כדי שיידו אבנים בכלי רכב הנעים בכבישי האזור. בכיר בתנועה האסלאמית אישר לכתב העיתון כי "אנחנו עוזרים לילדים האלו בדמי כיס" והוסיף:
| אנחנו רוצים אוטונומיה כמו הקטלונים והבאסקים בספרד, כאשר כל האמצעים כשרים בדרך למטרה, בעיקר עידוד להתקוממות, כמו האינתיפאדה הראשונה בשטחים. | ||
| -- דניאל סיריוטי, אידאולוגיה בתשלום, ישראל היום, 16/3/2008 | ||
במהלך שנות אינתיפאדת אל אקצה אמנם הצטמצמה פעילות התנועה במקצת (הן בשל הלחץ השלטוני והן בשל המיתון) אולם גם כיום (2008) היא נחשבת לאחת התנועות היותר משמעותיות בקרב ערביי ישראל.
[עריכה] מטרות התנועה האסלאמית
במהותן דומות מטרות התנועה האסלאמית למטרות של כל תנועה אסלאמית מודרנית והאידאולוגיה שלה דומה מאוד לזו של האחים המוסלמים שהיא תנועת האם שלה. ההבדלים באידאלוגיה הם ברובם המוחלט תוצאה של קיומה של התנועה האסלאמית בתוך מדינה שרובה יהודית.
ההבדלים בין הפלגים הם בראש ובראשונה ביחס למדינת ישראל ואילו ההבדלים האחרים ביניהם הם זניחים יחסית להבדלים הפנימיים בתוכם.
המטרות הכלליות הן:
- עידוד קיום מצוות האסלאם.
- טיפוח התרבות האסלאמית.
- חינוך אסלאמי.
- קיום פעילות רווחה אסלאמית (עפ"י מצוות הצדקה המהווה אחד מחמשת עמודי האסלאם).
- שמירה על המקומות הקדושים לאסלאם וטיפוחם.
- עזרה לפלסטינים בשטחים.
[עריכה] פעילות התנועה
פעילות התנועה מפוצלת ברובה לפי הפלגים, הפעילות אמנם זהה אולם מבוצעת בנפרד.
בין הפעולות המתבצעות:
- שיעורי אסלאם.
- ארגון תפילות.
- מבצעים לעידוד קיום מצוות האסלאם.
- ארגון קייטנות אסלאמיות.
- שיפוץ מסגדים נטושים.
- טיפול במסגדים קיימים.
- איסוף וחלוקת צדקה.
- סיוע למשפחות נזקקות בשטחים.
- סיוע משפחתי (ייעוץ משפחתי, פתרון סכסוכים וכדומה).
- ארגון ליגת כדורגל.
- הוצאת עיתונים.
- הגנה על כבוד הדת האסלאמית.
- מלחמה בתאונות הדרכים.
- מלחמה בסמים.
- בלימת חדירת תרבות המערב (ברים, דיסקוטקים, פמניזים וכדומה) לחייהם של ערביי ישראל.
- טיפול בבעיות מוניציפליות.
- שמירת קשר עם תנועות אסלאמיות מקבילות.
[עריכה] מבנה ארגוני
בדומה למרבית התנועות האסלאמיות אין לתנועה האסלאמית מבנה ארגוני רשמי. הפעילות מאורגנת על ידי מאות עמותות שעוסקות כל אחת מהן בעניין אחר ומקיימות קשרים, בעוצמה משתנה, ביניהן. מאז הפיצול בתנועה, רוב הפעילות מאורגנת בנפרד.
בנוסף על העמותות יש מספר אישים בולטים שמהווים את שכבת ההנהגה הלא רשמית של התנועה אולם הנהגתם נובעת מאישיותם ומקשריהם ולא ממערכת ארגונית כלשהי.
[עריכה] אישים בולטים
פלג צפוני:
- השייח ראיד סאלח (מאוית לרוב כראאד סלאח)
- סגנו, השייח כאמל חאטיב
- מחמוד מחאג'נה
- תאופיק מחאג'נה
- עלי אבו שיחה
- נור הדין גזמואי
פלג דרומי:
- שייח עבדאללה נימר דרוויש
- ח"כ שייח אבראהים צרצור
- ח"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה
- שייח כאמל ריאן
[עריכה] ראו גם
- אסלאמיזם ופונדמנטליזם אסלאמי
- האחים המוסלמים
- ערביי ישראל
- רשימה ערבית מאוחדת לשינוי (רע"מ)
- האסלאם כתנועה פוליטית (אנגלית)
- החמאס
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר הפלג הדרומי (ערבית)
- התנועה האיסלאמית - נקודות ציון, בהארץ.
- התעוררות דתית, פונדמנטליזם ורדיקליזם דתי אצל המוסלמים אזרחי ישראל במט"ח
- ועדת אור:
- אבות אכלו בוסר, מאת אורי אבנרי באתר הגדה השמאלית - ביקורת על המעצר של ראשי התנועה.
- הסתה וסתימת פיות על סגירת הביטאון של הפלג הצפוני בהארץ.
- מצא את ההבדלים, על ההתבטאויות בביטאון הפלג הצפוני לעומת התבטאויות יהודים, בהארץ
- בת ברית מפתיעה לשרון - התנועה האיסלמית על תמיכת התנועה בתוכנית ההתנתקות
