הרכבת הקלה של איסטנבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרכבת הקלה של איסטנבול בכתום

מערכת התחבורה המסילתית העתידה של איסטנבול. קו הרכבת הקלה בכחול ומסומן בספרה "1"

הרכבת הקלה של איסטנבול (טורקית Hafif metro או İstanbul hafif metrosu) הוא קו רכבת קלה הנע בחלקה האירופי של איסטנבול בטורקיה.

[עריכה] תיאור והיסטוריה

קו הרכבת הקלה נחנך ב-3 בספטמבר 1989 והוארך מספר פעמים עד שהגיע לשדה התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק ב-20 בדצמבר 2002. הקו מוביל מאקסראי (Aksaray) במרכזה של העיר עד לנמל התעופה, ובדרכו חולף בתחנת האוטובוס המרכזית של העיר (Otogar). מתחנה זו מתפצלת שלוחה קצרה המובילה לאסנלר (Esenler). אורכו הכולל של הקו הוא 19.3 ק"מ ולאורכו 18 תחנות מהן 6 תת-קרקעיות, שלוש על גבי גשרים והיתר במפלס הקרקע. 4,4 ק"מ מהקו עוברים במנהרה תת-קרקעית.

בקו פועלות 37 רכבות ובכל אחת מהן שני קרונות. משך הנסיעה בין תחנת אקסראי לשדה התעופה הוא 32 דקות והקו מוביל כ-200,000 נוסעים ביום בממוצע ושימש כ-77 מיליון איש במהלך שנת 2006^[1]. עלות הקמתו של הקו עמדה על 550 מיליון דולר והוא מופעל על ידי חברת "תחבורת איסטנבול בע"מ" (İstanbul ulaşım a.ş.) בשיתוף עם חברת "החשמליות והטונל של איסטנבול" (İstanbul Elektrik Tramvay ve Tünel, İETT).

הרכבת הקלה נפגשת עם קו החשמלית המודרנית בתחנות אקסראי וזייתינבורנו (Zeytinburnu). עבודות להארכת הקו ב-700 מטר, מתחנת אקסראי לכיוון דרום-מזרח ועד תחנת יניקפה (Yenikapı), יקשרו את הרכבת הקלה אל הרכבת התחתית של איסטנבול ואל רכבת הפרברים המשודרגת במסגרת פרויקט מרמריי. הארכה נוספת נמצאת בשלבי ביצוע בקטע באורך של כ-5 ק"מ בין אסנלר לבג'לר (Bağcılar).