הסכם רפאלו (1922)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכם רפאלו (Rapallo) הוא הסכם אשר נחתם בין ברית המועצות לגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ב-16 באפריל 1922. עיקר ההסכם הוא הסדרה של היחסים בין המדינות, וכן שיתוף פעולה צבאי וכלכלי. ההסכם נחתם בחשאי, בזמן ועידת גנואה, והופר עם פלישתו של היטלר לרוסיה במלחמת העולם השנייה.
[עריכה] עיקרי ההסכם
- שתי המדינות מכירות זו בזו הכרה דיפלומטית.
- גרמניה מוותרת על תביעתה לקבל את רכוש הגרמנים ברוסיה.
- רוסיה מוותרת על הפיצויים מגרמניה.
- קיום יחסי מסחר על בסיס מעמד של מדינה מועדפת לכל אחת משתיהן אצל חברתה.
[עריכה] ועידת רפאלו
במקביל להסכם הגלוי, התקיימה ועידת רפאלו אשר הייתה סודית, בה נפגשו נציגי גרמניה עם נציגי ברית המועצות והסכימו ביניהם על הקמת בתי חרושת לכלי נשק, גז רעיל ותחמושת לגרמניה בתמורה לכסף מצדה של גרמניה. היה זה מפגש אינטרסים בין שתי מדינות בשבר שאחרי המלחמה (הסכם רפאלו). בין השאר הוסכם בין שתי הארצות כי קציני צבא גרמנים ישלחו לברית המועצות ויתאמנו שם יחד עם הצבא האדום, בשימוש בכלי נשק שנאסרו בשימוש על הגרמנים על פי חוזה ורסאי. הדברים התבצעו מיד ונוצרה מערכת שלמה של דרכים עוקפות על המגבלות על הצבא והנשק הגרמני. גם בגרמניה עצמה הוסבו בתי חרושת אזרחיים, במימון אנשי עסקים גרמניים אשר לא הסכימו עם המגבלות והתבוסה, לבתי חרושת המייצרים תחמושת ונשק עבור גרמניה. למעשה מדובר על מדינה ריבונית המסרבת לקבל על עצמה את הסעיפים ולקיים אותם, דבר המקשה על האכיפה של בעלות הברית על גרמניה.
בראש המשלחת הגרמנית עמד שר השיקום של ממשלת גרמניה, ולטר רתנאו, יהודי משכיל ואיש תרבות, אשר למען כלכלתה של גרמניה היה האדריכל של הסכמי רפאלו. רתנאו ניהל ועידה זו עם ברית המועצות בשל היחס של המדינות המנצחות האחרות כלפי גרמניה המובסת. צרפת ובריטניה לא אפשרו לגרמניה להתפתח ולעמוד על רגליים כלכליות כדי שתוכל לעמוד בהסכם והייתה נקמנות קיצונית, בעיקר מצד צרפת, כלפי גרמניה. רתנאו, למרות הקשר הפוליטי שלו, כמעט ונאלץ לחפש קשר כלכלי בקרב רוסיה הסובייטית. המניעים של הסכם רפאלו לא היו ממניעים צבאיים אלא ממניעים כלכליים. הצבא ניצל זאת לטובתו משום שהוא פעל כמעט במנותק מהרפובליקה. למעשה היו אלה שני גופים אשר היו בשתי עמדות שונות.
חודשיים לאחר החתימה על ההסכם הוא נרצח ברחוב על ידי לאומנים גרמנים מהימין הקיצוני, מכיוון שהיה יהודי ומכיוון שנאמר להם כי הוא מוכר את גרמניה לרוסיה הסובייטית – הבולשביקים. הרצח זעזע את גרמניה עד היסוד. הלם עבר בחברה הגרמנית, להוציא את הקבוצות הקיצוניות אשר שנאו את הרפובליקה. רתנאו היה איש נערץ במיוחד על הציבור הגרמני, על כן היה זה רגע של אחדות רפובליקנית בין כל הכוחות הפוליטיים והנאורים בתמיכה בממשלה הנאבקת להחזיר את גרמניה לחיים מסודרים ולהעמידה על רגליה. רגע התלכדות זה היה קצר עקב סערת האירועים ומשום שגרמניה הייתה רווית רציחות פוליטיות. השבר של רתנאו היה רגע קשה לרפובליקה אשר התלכדה מיד אחריו – אולם השלכותיו נמוגו ואיבדו את המשמעויות הפוליטיות שלו.
