הסכם גואדלופ הידלגו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסכם גואדלופ וידלגו היה הסכם שלום שנחתם בין ארצות הברית למקסיקו ב-2 בפברואר 1848, לאחר ניצחונה של ארצות הברית במלחמת ארצות הברית מקסיקו.
בהסכם ויתרה מקסיקו על שטחה הצפוני, כ-1.36 מיליון קמ"ר, שהיווה מעל שליש משטחה עד אותו זמן, תמורת פיצוי שהעבירה אליה ארצות הברית בגובה של כ-18 מיליון דולר. ארצות הברית סיפחה את הטריטוריות (לפי הגבולות של היום) של קליפורניה, נבדה, יוטה, אריזונה, וחלקים מויומינג, קולורדו, וניו מקסיקו.
בהסכם נקבע בנוסף, שנהר הריו גראנדה יהיה נתיב הגבול שבין טקסס שבארצות הברית למקסיקו, הובטחה הגנה לתושבים ולרכוש המקסיקני בשטחים שעברו לשליטת ארצות הברית, הגנה משטרתית אמריקנית לאורך כל אזור הגבול, ובוררות חובה בכל סכסוך גבול עתידי בין שתי המדינות.
ההסכם נחתם בעיר גואדלופ הידלגו (צפונית למקסיקו סיטי), אליה נמלטה הממשלה המקסיקנית בעקבות התבוסות בשדה הקרב. ניקולס טריסט, מזכיר במחלקת המדינה האמריקאית שהיה נציגו הדיפלומטי האישי של הנשיא ג'יימס פולק ונילווה לגנרל וינפילד סקוט, ניסה פעמיים להגיע לחתימת ההסכם עם הנשיא המקסיקני דה סנטה אנה, אך ללא הצלחה. כתוצאה, החליטו סקוט וטריסט לכפות משא ומתן, כצבא מנצח וכובש, על נציגי הממשלה המקסיקנית המובסת. בסופו של דבר נוהל המו"מ וההסכם נחתם על ידי ניקולס טריסט מצד ארצות הברית, ומהצד המקסיקני על ידי ועדה שייצגה את הממשלה המקסיקנית המובסת וכללה את דון ברנרדו קואוטו, דון מיגל אטריסטיין, ודון לואיס גונזגה קואבאס. ההסכם אושר בסנאט האמריקאי ב-10 במרץ 1848. מיד לאחר האישור בסנאט יצאו הכוחות האמריקאים מהבירה מקסיקו סיטי, ויושמו שאר סעיפי ההסכם.
