המדיניות הכלכלית החדשה (ישראל 1952)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המדיניות הכלכלית החדשה היא החלטת ממשלה שהתקבלה בפברואר 1952 על ידי שר האוצר של ממשלת ישראל, אליעזר קפלן לשינוי המדיניות הכלכלית כדי להחליף את שיטת הקיצוב (הצנע).

[עריכה] הרקע לקבלת ההחלטה

בשנת 1951 תקף את המשק משבר כבד - שהחל עוד טרם לכן. המשבר הביא את המדינה כמעט לסף קריסה. כדי לנסות ולהיחלץ ממנו ביקש שר האוצר, אליעזר קפלן לשנות את המדיניות הכלכלית. דוד בן-גוריון, דב יוסף וחברים אחרים בממשלה טענו שאין צורך כזה וכי מספיק להמשיך ולבצע את מדיניות הקיצוב. לבסוף הבחירות לכנסת ה-2 שנערכו ביולי 1951 הביאו לאימוץ תפיסתו של קפלן. בבחירות הללו התחזקה מאוד מפלגת הציונים הכלליים ובכך הציבור הבהיר שהוא לא מעוניין בהמשך מדיניות הצנע. קפלן ומשרד האוצר החלו לנקוט במספר צעדים שנועדו לכסות את הגירעון האדיר אליו נכנסה המדינה (ראה המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה) ולעזור לה לממן את התקציב ללא הדפסת כסף שתגרור אינפלאציה (חלק מעיקרי התוכנית)-

• הגבלה על העלייה. עד כה לא הייתה כל הגבלה על עלייה יהודית לארץ בהתאם לחוק השבות. מ-1952 ואילך החלו שלטונות המדינה להקפיד על קריטריונים מסוימים לעולים. ההגבלות בוטלו לאחר זמן קצר מכיוון שהם הפסיקו כמעט לגמרי את זרם העולים.
• מכירת אגרות חוב שהנפיקה המדינה בחו"ל. צעד זה מכונה מלווה העצמאות או מפעל הבונדס.
• פנייה לממשלת גרמניה המערבית ופתיחת המשא ומתן על הסכם השילומים.
• בקשת סיוע מארצות הברית בתמורה להזדהות עם עמדותיה במלחמה הקרה.

כל הצעדים הללו נועדו כאמור לשם יצירת מאגר מט"ח בידי המדינה ולשם התרת הלחצים האינפלציוניים.

[עריכה] עיקרי התוכנית

התוכנית כללה באופן עקרוני, שלושה תחומים עיקריים: המדיניות הפיסקלית, המדיניות המונטרית ושער החליפין שסעיפיהם הוצגו לציבור בנאום של אליעזר קפלן בפברואר 1952 מעל במת הכנסת הנוגעים למחירים, לשער החליפין, לאשראי ולצמצום הוצאות הממשלה.

• בתחום הפיסקלי - בתקציב המדינה נקבע שהממשלה לא תמשיך להדפיס כסף לשם מימונו, כפי שהיה עד כה והוא ימומן מכספי מיסים ומהכנסות שוטפות. תקציבים נוספים ימומנו ממלווה העצמאות, מענקיה של ממשלת ארצות הברית וממלוות מהציבור.
• בתחום המוניטרי - מדיניות הניהול של המערכת הכספית הוחלט להפסיק להנפיק שטרי מקרקעין ושטרי אוצר לבנק אפ"ק בתמורה לכסף מזומן, כמן כן הוחלט על ריסון האשראי הבנקאי.
• הוטל מעשר (בדמות מלווה חובה חד פעמי) על כל הכסף הנזיל במטרה להוריד את האינפלציה ולעזור לממשלה במימון תיפקודה, על אף שלא נכלל בהודעתו המקורית.
• בעקבות המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט על מעבר לשלושה שערי חליפין לסוגי העסקאות במטרה לרכך את עליית המחירים שתלווה את הגבהת שער החליפין.

[עריכה] ביצוע התוכנית - ההשפעה על המשק

ביצוע התוכנית הצריך בראש ובראשונה קיצוץ בתקציב הביטחון שהביא להתפטרותו של הרמטכ"ל - יגאל ידין. כמו כן נדרשה הרחבתו של מס ההכנסה.

ביצוע התוכנית השפיע על המשק בכמה תחומים:

• שיפור במאזן התשלומים.
• גידול ביצוא עד לכדי כ־30%.
• הגרעון של המדינה צומצם גם הוא בכ־30%.
• המחירים עלו בכ־60% במהלך 1952 ועד ל־1954 הכפילו את עצמם.
• גידול באבטלה - התוכנית עצרה למעשה את הגידול בתל"ג ועל כן גררה בהכרח אבטלה שהגיעה לשיא ופגעה בעיקר בעולים החדשים. יש הרואים בכך מסובב עיקרי בהחלטה של רבים מהעולים שעזבו את הארץ.

צעד נוסף אליו הביאה התוכנית הוא העלאות שכר כך שהשכר יותאם לעליית המחירים החדה. צעד זה העיב במקצת על התוכנית מכיוון שמדובר בהוצאה נוספת בתקופה בה מנסה המדינה לצמצם בהוצאותיה. העלאת השכר לא אפשרה את הוזלת הוצאות הייצור ועידוד היבוא ובעקבותיה פוחתה הלירה הישראלית ב־80% לעומת הדולר.

בחלוף השנים נודע למדיניות הכלכלית החדשה שם טוב והיא הצטיירה כמדיניות נכונה וחיובית. לטענת היסטוריונים כלכליים המזוהים כקפיטליסטים הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהתוכנית לא שינתה את המאפיינים העמוקים יותר של המשק- כלכלה ריכוזית, חולשת המגזר הפרטי, התערבות שיקולים לא כלכליים, פריון עבודה נמוך ומיעוט השקעות הון מחו"ל.