מלווה חובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלווה חובה הוא אגרת חוב שהמדינה מחייבת את תושביה לרכוש ממנה, כדרך פחות חמורה מאשר מס, למימון תקציב המדינה. בדומה למס, מלווה חובה הוא תשלום חובה הניתן לממשלה, אך בניגוד למס, יש בו תמורה ישירה למשלם, בדמות אגרת חוב שתיפרע בבוא העת. תנאיו של מלווה חובה נחותים מאלה של אגרת חוב הנמכרת באופן חופשי בשוק ההון, תכונה המחזקת את אופיו המיסויי של מלווה החובה.

מלווה חובה, בניגוד למס, מצריך השקעה במעקב אחר הזכויות שמקנה המלווה ובפירעונו.

בדרך כלל מלווה חובה אינו סחיר במשך שנים אחדות, ולעתים אינו סחיר כלל, כלומר הוא נפרע רק לאדם שעל שמו הונפק.

[עריכה] מלווה חובה בישראל

במדינת ישראל הוטל פעמים אחדות מלווה חובה, שחושב על-פי ההכנסות של כל תושב (בדומה למס הכנסה), על המעבידים (בהתאם לשכר ששילמו) ועל עסקות מסוימות, כגון מכירת נדל"ן.

פירוט (חלקי) של המלוות:

• במסגרת המדיניות הכלכלית החדשה ב-1952 הוטל מלווה חובה על כל הכסף הנזיל במטרה להוריד את האינפלציה ולסייע לממשלה במימון פעילותה.
• "מלווה מלחמה" הוטל בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
• "מלווה שלום הגליל" הוטל בתחילתו של מבצע שלום הגליל.

בהנפקתם, בניהולם ובפרעונם של מלוות חובה עוסק "מנהל מלוות המדינה" של בנק ישראל.

מתחילת שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 הונפקו יותר מ-15 מיליון תעודות של מלווה חובה על ידי המדינה.