הלנה חצקלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הלנה חַצְקֶלֶס (כאצקעלעס), סופרת יידיש, מתרגמת ומחנכת. נולדה בקובנה, ליטא, בשנת 1882. שרדה את אימי המשטר הסובייטי ונפטרה בעירה, קובנה, בשנת 1973.

הלנה חצקלס זכתה לחינוך משכילי בקובנה, וסיימה בה את הגימנסיה לבנות. יצאה לסנקט פטרבורג להשלמת לימודיה באוניברסיטה, ושם הצטרפה לתנועת "הבונד". היא שמרה אמונים כל חייה לרעיונות ה"בונד". תחת שמה המחתרתי "רחל", הלנה חצקלס הפכה לפעילה ניידת של התנועה ונסעה מעיר לעיר לארגן יהודים צעירים לתנועה המהפכנית.

בשנת 1905 עברה הלנה חצקלס מקובנה לוילנה, לאחר שהשתחררה מתקופת מאסר שנגזרה עליה בשל פעולת הבונדיסטית. בוילנה התמסרה להקמת רשת חינוך יהודית של בתי ספר עממיים, לימדה בבתי הספר הללו וניהלה גימנסיה לבנות. בעשור השנים שבין 1920 לשנת 1930 יצא שמה כמחנכת מעולה, המחנכת ברוח המהפכה, והיא גם השתתפה בעריכת כתב עת יידשאי פדגוגי, ברוח ה"בונד" והמשטר הסובייטי. גם פעילותה כמורה מדריכה ומנהלת בסמינר למורים יהודים בוילנה הייתה מוקדשת לנסיון להשתלב בעולם המהפכה הרוסית.

הלנה חצקלס יצאה לסיור בכמה מארצות אירופה בראשית שנות ה-40. במסעה הגיעה גם לארץ ישראל, ביקרה בכמה מוסדות לימוד והתעמתה עם החינוך הציוני. עם הפלישה הנאצית לפולין וההסכם בין הסובייטים לנאצים, נמלטה הלנה חצקלס עם משפחתה למרכז אסיה. לאחר הניצחון הסובייטי שבה לוילנה בשנת 1945, והתמסרה לשיקום והצלת שרידי החינוך היהודי בעיר ובליטא. היא הקימה, בין השאר, מעונות לילדים יהודיים שהוריהם נספו בשואה. בשנת 1947 זכתה הלנה חצקלס בעיטור הסובייטי הנכבד "אות לנין", ובהוקרת המשטר. היא הטביעה את חותמה על חינוך הילדים היהודים בברית המועצות, והייתה אולי המעצבת הראשית של מערכת החינוך היידישיסטית הנאמנה ללא גבול למשטר.

הלנה חצקלס פרסמה קרוב לעשרים כרכים ביידיש: סיפורים, ספרי לימוד ותרגומים של סופרי אירופה. בין השאר תרגמה מיצירתם של הקטור מלו, לוסי פיץ'-פרקינס, ארווין סטיפנסון, פייר ז'יל סטאל, ואחרים. לעברית לא תורגם שום ספר מספריה.