הכתב הכרמלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| טבלת האותיות של הכתב הכרמלי |
|---|
 |
הכתב הכרמלי הוא שיטת ליטון של עברית שהומצאה על ידי מיכאל אבינור. האלפבית שלו מורכב מ-38 אותיות שחלקן נראות כאותיות לטיניות רגילות, ולאחרות יש צורה מיוחדת.
בעברית, הכתיב חסר הניקוד אינו פונטי, ועל ידי קריאת מילה לא ניתן לדעת בוודאות את דרך הגייתה. הדבר מקשה על לימוד השפה ועל התעתיק משפות אחרות. בעיה זו הובילה במשך השנים למספר ניסיונות ליטון של עברית, ובהן גם הכתב הכרמלי, שלא נחלו הצלחה ולא נקלטו בקרב הציבור.
באלפבית זה אין שימוש באותיות עבריות. מספר האותיות נקבע כך שכל עיצור בעברית מודרנית ורוב התנועות בה יקבלו ביטוי כאות נפרדת. כך למשל העיצורים ז', ג', צ' קיבלו אות משלהם. שתי תנועות שלא קיימות בעברית קיבלו גם הן ייצוג.
הכתב הכרמלי פותח כדי להציע אלפבית המאפשר התאמה טובה יותר בין ההגאים בעברית לאותיות. הדבר נעשה בעזרת הגדלת מספר האותיות באופן ניכר. מטרת הכתב המוצע היא לשפר את הבנת הנקרא ולהקל על תעתיק של מונחים לועזיים בכלל ומונחים מדעיים בפרט. עם זאת מאחר שיש בכתב הרבה אותיות שונות, הוא מסורבל. השימוש בכתב כרוך בלמידת כל חוקי העברית וכל הסימנים, כך שבעצם עדיין קשה ללמוד את השפה.
הכתב פותח מתוך ראייה בשיטת הניקוד כאחת הבעיות המרכזיות של העברית[1]. שיטת הניקוד נוצרה לראשונה בתקופת התנ"ך, והשינוי המקיף האחרון שעברה היה בתקופת המשנה. לפי גישה זו מאחר שהשפה העברית השתנתה מאז והפכה לשפה מדוברת היא אינה מתאימה עוד. בגלל הקושי של הניקוד וחוסר הקשר שלו לעברית החדשה, הופיע מנהג לא להשתמש בניקוד ולכתוב בכתיב מלא במקום. לפי השקפה זו, הכתיב המלא אינו עומד בקנה אחד עם חוקי הדקדוק, ואילו כשכותבים בכתיב חסר, מאבדים כ 40% מהאינפורמציה שבמילה, על כן אדם שרוצה ללמוד עברית צריך ללמוד שלושה כתיבים: כתיב מנוקד, כתיב מלא חלקית, וכתיב מלא.
סיבה נוספת לפיתוח הכתב, בדומה להצעות אחרות לליטון של עברית, היא שבספרות המדעית מקובל כיום להשתמש בשפות לטיניות, ואילו היה כתיב לטיני בשפה העברית היה ניתן להשתמש בה במדע, אם לא כדי לכתוב מאמרים, לפחות כדי לקבוע מושגים. בצורה זו יימנעו מצבים שבהם תגלית בישראל מקבלת שם לועזי. יש לציין שרבים חולקים על אבינר, ומביאים כדוגמאות סותרות, גם מושגים מדעים, שמקורם דווקא כן בעברית, לדוגמה מכתש. כמו כן ישנו אפילו שימוש בכתיב העברי (גם אם שימוש מועט), כך לדוגמה האותיות א' , ב' ו-ג' משמשות לציון עוצמות של אינסוף במתמטיקה.
בדומה להצעות נוספות לליטון של השפה, הכתב מציע פתרון לבעיית התעתוק של העברית לאותיות לטיניות, במקום למשל שימוש באנגלית, שהשימוש בה אינו תמיד מספק. למשל, נהוג לתעתק את "תנובה" ל-Tnuva; התעתיק חזרה לעברית ייתן טנווה. הכתב פותח מתוך גישה שליטון השפה ישפר את התקשורת עם העולם החיצוני, אך גם ישפר את התקשורת הפנימית של דוברי העברית ביניהם לבין עצמם.
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכאל אבינור, הכתב הכרמלי, "מדע", כרך כ"ה, חוברת מספר 5-6, הוצאת מוסד ויצמן לפרסומים במדעי הטבע ובטכנולוגיה, 1981. באתר "סנונית"
- דף באומניגלוט על הכתב הכרמלי
- דף הבית של הכתב הכרמלי הכולל פונטים
