הונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הונין (בערבית: هونين) היה כפר ערבי באצבע הגליל, בצמוד לשרידי המבצר הצלבני קלעת הונין. הוא שכן ברכס רמים שבהרי נפתלי. הכפר הוא אחד משבעת הכפרים המתואלים שתושביהם נמלטו ללבנון במלחמת העצמאות.

הכפר קם במאה ה-13 לצד המבצר הצלבני לאחר נפילתו בידי הכוחות המוסלמיים בראשות צלאח א-דין. תושביו היו מוסלמים-שיעים מתואלים שעסקו בעיקר בחקלאות. בהמשך היה הכפר תחת שלטון ממלוכי ועות'מאני. במאה ה-18 לקח הכפר חלק במרד המתואלים, שדוכא בידי השלטון העות'מאני. ב-1837 נפגעה הונין מרעידת האדמה הגדולה שהתרחשה באזור, וככל הנראה יושבה מחדש לאחריה. באותה רעידת האדמה נפגע קשות גם מבצר הונין, ותושבי הכפר השתמשו באבניו.^[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל שטח הכפר תחת שלטון המנדט הצרפתי, אך עקב תיקוני גבול שנעשו לאור דרישות התנועה הציונית, מ-1924 נכלל השטח תחת שלטון המנדט הבריטי (ולכן כללה אותו החלטת החלוקה של האו"ם בשטח המדינה היהודית המיועדת). תושבי הונין היו בקשרים טובים עם תושבי היישובים היהודיים באזור, מטולה וכפר גלעדי. ב-1945 מנו תושבי הכפר 1,620 נפש.

לפי ארכיון צה"ל, העריכו שירותי המודיעין של ה"הגנה" בסוף אפריל 1948 כי בכפר כמאה לוחמים. ב-23 במאי נמלטו רוב תושבי הונין (למעט 400 תושבים) עקב פשיטת הפלמ"ח על הכפר, אולם ככל הנראה חלקם שבו אליו לאחר מכן ^[2].

באוגוסט 1948, בעת שהיה הכפר נתון במעין שטח הפקר בין מדינת ישראל ללבנון, נפגשה משלחת מטעם תושבי הונין עם נציגי משרד המיעוטים הישראלי והציגה את רצון התושבים "לחיות כמיעוטים נאמנים במדינת ישראל" ולהסתפח למדינת ישראל. ועדה מייעצת שליד המושל הצבאי החליטה לדחות את ההכרעה בדבר הבקשה ^[3], למרות המלצתו של השר לענייני מיעוטים בכור שטרית להיענות לה. באוגוסט 1948, בעת שהיה הכפר נתון במעין שטח הפקר בין מדינת ישראל ללבנון, נפגשה משלחת מטעם תושבי הונין עם נציגי משרד המיעוטים הישראלי והציגה את רצון התושבים "לחיות כמיעוטים נאמנים במדינת ישראל" ולהסתפח למדינת ישראל.

לאחר ספטמבר 1948 הפכה הבקשה ללא רלוונטית: התושבים נמלטו ללבנון לאחר מספר תקריות אלימות בין יחידות צה"ל לתושבי הכפר ^[4], ובראשן פשיטה של חטיבת כרמלי על הכפר. הפשיטה נערכה לאחר תקרית בין סיור צבאי ישראלי ליחידה לבנונית באזור, ובמסגרתה נהרגו 20 מתושבי הכפר ופוּצצו 20 מבתיו ומסגדו ^[5] . הכפר נכבש סופית על ידי צה"ל במסגרת מבצע חירם לכיבוש הגליל העליון באוקטובר 1948.

לאחר כיבוש הונין השתמשה מדינת ישראל בחומרי הבניין שהרכיבו את בתי הכפר לצרכים שונים (כמו הקמת מוזיאון בית אוסישקין בקיבוץ דן ^[6]). ב-1951 הוקם על חורבותיו המושב מרגליות, שיושב בעולים מעיראק. כיום משמשים שרידי המבצר הצלבני הונין (הידוע גם כמבצר שטונף) כאתר תיירותי. מבתי הכפר נותר על תלו מבנה בית הספר בלבד. כמו כן נשמר בית הקברות של הכפר.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ "מצודת הונין" ב"מאגר המידע הגלילי" של בית יגאל אלון
2. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004
3. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004
4. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2004
5. ^ ארכיון ההגנה תיק 100/37
6. ^ הארכיון הציוני, תיק KKL9/311

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הונין ב"אתר הנכבה"