שבעת הכפרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבעת הכפרים ביחס לגבול הבינלאומי וביחס לקו שנקבע בהסכם סייקס-פיקו

שבעת הכפרים הוא כינוי לשבעה כפרים מתואליים (שיעיים) בגליל העליון שננטשו במהלך מלחמת העצמאות ויושביהם ברחו ללבנון. למרות שהכפרים נמצאים מדרום לגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון דורשים גורמים שונים, ובראשם חיזבאללה, להעבירם לשליטה לבנונית על סמך קו הגבול משנת 1920. שבעת הכפרים הם (ממזרח למערב) אבל אל-קמח, הונין, נבי יושע, אל-מאלכיה, קדיס, צלחה, ותרביחא. רובם נהרסו עד היסוד, ועל חורבותיהם הוקמו יישובים ישראליים.

מקור הסוגייה בקו הגבול שנקבע בין אזור ההשפעה הבריטי בארץ ישראל לבין אזור ההשפעה הצרפתי בלבנון ובסוריה בהסכם סייקס פיקו בשנת 1916, והסכמים מאוחרים יותר מ-1919 ו-1920. על פי קו זה נכללו שבעת הכפרים השיעיים, כמו גם כפרים נוצריים וסוניים נוספים, בשטח הלבנוני. אולם, בשנת 1924 סומן קו הגבול הסופי בין שטח המנדט הבריטי לשטח המנדט הצרפתי והעביר את הכפרים לשטח הבריטי, שהפך לימים לשטח מדינת ישראל. עקב הזזת קו הגבול, נחשבו תושבי שבעת הכפרים כלבנונים במפקד האוכלוסין שהתקיים בלבנון ב-1921, ואף קיבלו אזרחות צרפתית. אזור הגליל העליון, ובתוכו הכפרים, נכבש על ידי צה"ל במבצע חירם במהלך מלחמת העצמאות. בעקבות כיבוש השטח נטשו רוב תושבי האזור את בתיהם וברחו ללבנון, בכלל זה תושבי שבעת הכפרים.

חיזבאללה, כארגון שיעי, אימץ את תושבי שבעת הכפרים השיעיים והפריד אותם מתושבי הכפרים האחרים. כחלק ממהלך זה הועבר בפרלמנט הלבנוני חוק המעניק אזרחות לבנונית מלאה לתושבי שבעת הכפרים, בניגוד לאחרים - המוגדרים פליטים פלסטינים ומוטלות עליהם הגבלות במסחר בנדל"ן ובתחומי עיסוק. סוגיית שבעת הכפרים מוזכרת בנאומי מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ובתדירות גבוהה יותר מאז נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 כעילה להמשך המאבק המזוין כנגד ישראל. סוגייה זו מוזכרת פעמים רבות בסמיכות לסוגיית חוות שבעא, על מנת להדגיש שהמחלוקת של חיזבאללה עם מדינת ישראל לא מסתכמת רק בתא שטח זה.