הבחירות לאספה המכוננת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הבחירות לאספה המכוננת, אשר התקיימו ב-25 בינואר 1949, היו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. האספה המכוננת, אשר לאחר מכן נקראה "הכנסת הראשונה", הייתה אמורה להיות הגוף שיחוקק את חוקתה של מדינת ישראל, וכן בית הנבחרים של המדינה הצעירה.
נושא מרכזי בבחירות היה המתיחות בין מפא"י ומפ"ם, והשאלה העיקרית שעמדה בפני הבוחר הייתה האם להמשיך במלחמת העצמאות או לחתור להסכמים שישמרו על הגבולות הקיימים והפסקת הלחימה. במערכת בחירות זו ניצחה מפא"י, שהקימה קואליציה עם מפלגות המרכז והמפלגות הדתיות, והותירה את אנשי מפ"ם באופוזיציה.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע היסטורי
בעת הקמת מדינת ישראל במאי 1948, הוקמו המוסדות הלאומיים, אשר שלטו במדינה החדשה. מועצת העם, המקבילה לפרלמנט, אשר מתוכה נבחרה מינהלת העם, המקבילה לממשלה. גופים אלו לא היו גופים נבחרים במובן הטהור של המילה, וחבריהם הגיעו מן ההנהלה הארץ ישראלית של הסוכנות, ומהנהלת הוועד הלאומי. מועצת העם מנתה 37 חברים, שמונו על בסיס מפלגתי, ומנהלת העם מנתה שלושה עשר חברים, שנבחרו מבין חברי מועצת העם.
בהכרזה על הקמת מדינת ישראל, נאמר במגילת העצמאות כי:
- "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948—תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."
עם זאת, קיומן של הבחירות עד התאריך המיועד לא היה אפשרי בגלל מלחמת העצמאות, והן נדחו פעמיים, והתקיימו לבסוף ב-25 בינואר 1949.
משמה של הרשות הנבחרת "האספה המכוננת" ניתן להבין כי מטרתה הראשונית של זו הייתה לחוקק חוקה. כך גם עולה מן הניסוח של מגילת העצמאות. עם זאת, לאחר בחירתה, במהלך אחת מישיבותיה הראשונות, ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה המכוננת את חוק המעבר אשר שינה שמה ל"כנסת", וכך הפכה "האספה המכוננת" ל"כנסת הראשונה".
[עריכה] ההכנה לבחירות
היו אלו הבחירות הראשונות שנערכו במדינת ישראל, והן דרשו הכנה מיוחדת. ב-5 בנובמבר 1948 החליטה מועצת המדינה הזמנית כי האספה המכוננת תמנה 120 חברים. ב-8 בנובמבר 1948 נערך מפקד אוכלוסין אשר שימש בין השאר להכנת ספר הבוחרים (המפקד היה חיוני בשל עלייתם של עולים חדשים רבים והפיכת רוב ערביי ארץ ישראל לפליטים). לצורך המפקד הייתה המדינה כולה בעוצר במשך שבע שעות, מחמש אחרי הצהריים ועד חצות. סוגייה נוספת הייתה סוגיית שיטת הבחירות. הועלו הצעות לשיטות שונות, אך הוחלט להמשיך לקיים את שיטת הבחירות היחסית והארצית שהונהגה בבחירות לאסיפת הנבחרים בתקופת היישוב, ולהשאיר לאסיפה המכוננת שתיבחר לקבוע בחוקה את שיטת הבחירות העתידית.
אלף קלפיות הוכנו להצבה ברחבי הארץ. מספר בעלי זכות הבחירה, על–פי המפקד — חצי מיליון.
[עריכה] הנושאים עליהם נסבה מערכת הבחירות
שתי המתמודדות העיקריות בבחירות אלו היו מפלגות הפועלים מפא"י ומפ"ם. מפא"י, ששלטה במוסדות היישוב למן ייסודה בשנת 1930, ושבראשה עמד דוד בן-גוריון, מנהיגו הבלתי מעורער של היישוב, הייתה מפלגה בעלת מצע של "סוציאליזם קונסטרוקטיבי", שילוב של סוציאליזם עם דגש על "ממלכתיות" וגישה פרגמטית. מפ"ם, לעומתה, הייתה תחת הנהגתם של יעקב חזן ומאיר יערי מפלגה סוציאליסטית טהורה, שדגלה באותה תקופה בחתירה למהפכת עמלים ובמדיניות פרו-סובייטית מובהקת, אם כי עמדתה (בניגוד לעמדת מק"י) הייתה ציונית.
בין שתי המפלגות התקיים מאבק מאחורי הקלעים זה מספר חודשים. המטה הכללי של צה"ל, כמו הפלמ"ח לפניו, היה מורכב בחלקו הגדול מאנשי מפ"ם. משבר על רקע מינויים בצמרת צה"ל הביא אף להתפטרותו של בן-גוריון ביולי 1948. בן-גוריון חזר בו והמשיך בתפקידו, אך המשבר הביא להתפטרות אלופי צה"ל שתמכו במפ"ם, ולפיטורי ישראל גלילי, הרמ"א (ראש המפקדה הארצית) של "ההגנה". לאחר שהצליח להתמודד מול תומכי מפ"ם במטה הכללי, הורה בן-גוריון בספטמבר 1948 על פירוק מטה הפלמ"ח, שנראה כצבא פרטי של מפ"ם.
השאלה העיקרית שהועמדה בפני הבוחר הייתה המשך הקרבות במלחמת העצמאות. בשלב זה איפשרה הרגיעה בקרבות את קיום הבחירות, והחזיתות התייצבו. מפ"ם קראה להמשך המתקפה ולכיבוש כל שטח ארץ ישראל, על מנת להקים את המדינה הערבית לצד מדינת ישראל (או אף מדינה דו לאומית שתשתרע על פני כל השטח). מפא"י קראה להסכים להסדרי שלום על בסיס השטח שנכבש עד עתה (אם כי בנאומיו רמז בן-גוריון כי "עוד ידנו נטויה"). מספר ימים לפני הבחירות ב־13 בינואר 1949 החל המשא ומתן להסכם שביתת נשק בין ישראל ומצרים באי רודוס, במקביל ניהלו נציגי מדינת ישראל שיחות חשאיות עם עבדאללה מלך ירדן. הבחירה הייתה אם כן בין המשך הלוחמה, כדרישת מפ"ם, ובין הסדרים לסיומה, הכרוכים בוויתורים, כדרישת מפא"י.
מימין, עמדה מפלגתו של מנחם בגין מפלגת חרות, שראשיה היו יוצאי מחתרת אצ"ל, שדרשה את המשך הלחימה, ביטול תוכנית החלוקה, ואי–קיום משא ומתן עם מדינות ערב כל עוד לא נסוגו חייליהן ממלוא השטח. עם זאת, דעות אלו נראו כקיצוניות והמפלגה סומנה כמפלגת שוליים, אשר תיוותר לאחר הבחירות מחוץ למעגל ההשפעה.
ערב הבחירות הכריזה מפא"י על צעד שיקדם את הפופולריות שלה בדמות העלאת השכר לעובדים. סיוע לעמדות מפא"י התקבל מלונדון ומוושינגטון. בלונדון הודיעו על שחרור העצורים בקפריסין בעוד שבוושינגטון אושר למדינה החדשה מלווה בן מאה מיליון דולר. כפי הנראה באו צעדים אלו על מנת לחזק את מפא"י אל מול מפ"ם שנראתה כגוררת את המדינה לעבר הגוש הסובייטי.
מערכת הבחירות עצמה הייתה שקטה ורגועה. רבים מן המצביעים שירתו עדיין בצבא, והיו בחזית, והאווירה הייתה חגיגית ביותר. המצביעים חשו כי ניתנה להם זכות גדולה להשתתף בבחירות הראשונות במדינת ישראל "מזה אלפיים שנה". לא עלו טענות על זיופים או אלימות, ואחוז ההצבעה, בסופו של דבר, היה גבוה - כ-87%.
הבחירות התקיימו ב-25 בינואר 1949, יום שנקבע כיום שבתון. מכיוון שלא נערכו באותה עת סקרים ומשאלי דעת קהל, ומכיוון שחלו שינויים רבים מהבחירות האחרונות שנערכו ב-1944 לאסיפת הנבחרים, לא הייתה כל הערכה של יחסי הכוחות בין הרשימות ושל התוצאות הצפויות.
[עריכה] תוצאות הבחירות
תוצאות הבחירות היו כדלקמן:
| שם המפלגה | קולות באחוזים | מספר מנדטים (לאחר הבחירות) |
מספר מושבים בסוף הכהונה |
הערות |
| מפא"י | 35.7 | 46 | 46 | |
| מפ"ם | 14.7 | 19 | 20 | |
| חזית דתית מאוחדת | 12.2 | 16 | 16 | |
| חרות | 11.5 | 14 | 12 | |
| הציונים הכלליים | 5.2 | 7 | 7 | |
| המפלגה הפרוגרסיבית | 4.1 | 5 | 5 | מקורבים לציונים כלליים ולמפא"י |
| ספרדים ועדות מזרח | 3.5 | 4 | 4 | מקורבים לציונים כלליים ולמפא"י |
| מק"י | 3.5 | 4 | 3 | |
| רשימה דמוקרטית של נצרת | 1.7 | 2 | 2 | סיעת לוויין של מפא"י |
| רשימת הלוחמים | 1.2 | 1 | 1 | יוצאי לח"י |
| ויצ"ו | 1.2 | 1 | 1 | |
| התאחדות התימנים בישראל | 1.0 | 1 | 1 | |
| הרשימה המאוחדת של פועלים דתיים | 0 | 0 | ||
| למען ירושלים | 0 | 0 | ||
| ברית הצה"ר | 0 | 0 | ||
| הגוש העובד (אלכתלה אלעאמלה) | 0 | 0 | ||
| רשימת יצחק גרינבוים | 0 | 0 | ||
| רשימת חרדים | 0 | 0 | ||
| רשימת היהדות המסורתית | 0 | 0 | ||
| הפועלת והאישה הדתית | 0 | 0 | ||
| הגוש העממי הערבי | 0 | 0 | ||
| ח"כ יחיד - ערי ז'בוטינסקי | - | 0 | 1 | פרש מתנועת חרות אך לא הוכר כסיעה |
| ח"כ יחיד - הלל קוק | - | 0 | 1 | פרש מתנועת חרות אך לא הוכר כסיעה |
בבחירות השתתפו כ-435,000 איש. אחוז החסימה, שעמד על אחוז אחד, היה כ-4,400 קולות. עם זאת, מתוך 21 רשימות שהשתתפו בבחירות, רק 11 הצליחו לצבור מספר קולות זה. בין הרשימות הנכשלות "הרוויזיוניסטים" אשר התמודדו בנפרד מחרות, ורשימתו של יצחק גרינבוים.
[עריכה] לאחר הבחירות
ניצחונה של מפא"י בבחירות לא היווה הפתעה. עם זאת, לא היה בידה להרכיב ממשלה ללא הסתמכות על קואליציה של מפלגות. הבחירה הייתה בידה, לפנות אל השמאל, אל אנשי מפ"ם, או אל המרכז והדתיים. הכרעתו ההיסטורית של בן-גוריון לאחר הבחירות הייתה לפנות אל הפרוגרסיבים ואל המפלגות הדתיות, ולהשאיר את מפ"ם באופוזיציה. לבסוף הוקמה ממשלה שבה תמכו 72 חברי כנסת, ממפא"י מן החזית הדתית, הפרוגרסיבים, הספרדים ורשימת המיעוטים. כאשר תפקידה של הכנסת שנבחרה היה, בין היתר, כינונה של חוקה, ועל הפרק עמדו שאלות הרות גורל שהיה בהן לעצב את דמותה של מדינת ישראל במשך עשרות שנים, הייתה להכרעה זו משמעות חשובה ביותר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תוצאות הבחירות לכנסת הראשונה, באתר הכנסת
