דנאריוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דנאריוס (בלטינית: denarius, ריבוי: denarii) היה שמו של אחד המטבעות במערכת הכספים הרומית. הוא היה מטבע כסף קטן ששימש את הרומים אחרי שנת 211 לפנה"ס, אך לאחר מכן, באמצע המאה ה-3, איבד את מקומו לטובת האנטוניניאנוס, אם כי השימוש בו המשיך גם לתוך התקופה הקרולינגית ובמהלך ימי הביניים.
הדנאריוס הוכנס לשימוש בתקופת המלחמה הפונית השנייה ולצורך מימונה. משמעות שמו היא "מכיל עשר", והדינאריוס היה אמור לשקול כמו 10 יחידות אס. עם זאת, בגלל שינויים במשקלו של הדנאריוס עצמו במהלך השנים (הורדת משקל הכסף בו) ובמשקל האס, לא תמיד היה כך, ובסביבות 141 לפנה"ס הדנאריוס כבר היה שווה ערך ל-16 אס. הייצור האחרון של הדנאריוס היה בין 270 ל-275, בתקופת שלטונו של אורליאנוס ובשנים הראשונות לשלטונו של דיוקלטיאנוס.
במערב אירופה ובעיקר בצרפת המשיך תיאור מטבעות מסוימים כ"דֶנְיֶיה" (denier, דינריוס בצרפתית) עד למהפכה הצרפתית. הסימן d לפני הבריטי עד 1971 נבע ממורשת זו. שמו של המטבע המודרני דינר נובע משמו של הדינאריוס.
[עריכה] לקריאה נוספת
- John R. Melville-Jones, A Dictionary of Ancient Roman Coins (1990)
