ג'יימס ארל ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'יימס ארל ג'ונס (באנגלית: James Earl Jones, נולד ב-17 בינואר 1931) הוא שחקן קולנוע ותיאטרון אמריקני זוכה פרס אמי ופרס טוני, שהיה מועמד לפרס אוסקר על משחקו ^[1]. מוכר בזכות קול הבאס העמוק שלו.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 קריירת קולנוע ובמה 3 פילמוגרפיה חלקית 4 הערות שוליים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

ג'ונס נולד כטוד ג'ונס במחוז טייט שבמיסיסיפי לרות ורוברט ארל ג'ונס, שעזב את משפחתו לפני לידתו של ג'יימס. ג'ונס ואביו התפייסו בשנות ה-80. הוא גדל אצל סביו החקלאים, מגי וג'ון הנרי קונולי, והוא ממוצא אפריקני, אירי, צ'קטאו וצ'רוקי. ג'ונס עבר להתגורר בחוותם של סביו במישיגן בגיל חמש, אך המעבר היה כה טראומתי עבורו, שהחל לפתח גמגום כה חזק עד כדי כך שהוא נמנע מלדבר בקול רם במשך שמונה שנים, עד להגיעו לגיל התיכון. בתיכון גילה עניין בכתיבת שירה, דבר שעזר לו להתגבר על שתיקתו הממושכת. מוריו חשבו שקריאת שיריו בציבור תעזור לו להגביר את ביטחונו, והתעקשו שג'ונס ידקלם שיר אחד בכל יום.

בשנת 1949, ג'ונס החל בלימודיו באוניברסיטת מישיגן מתוך כוונה ללמוד רפואה. הוא התקבל לאימוני קצונה, ועבר בהצטיינות. ג'ונס חש בנוח במסגרת הצבאית. הוא עזב את לימודי הרפואה מתוך בחירה להתרכז בלימודי דרמה, משום שהיה זה תחום קרוב יותר לליבו. אחרי ארבע שנות לימוד במכללה, החליט ג'ונס לעזוב ללא תואר, ולחזור לביתו במידה וייקרא ללחום במלחמת קוריאה. בהמתנתו להוראות התייצבות למלחמה, הוא מצא עבודה חלקית בצוות התיאטרון המקומי. בסוף 1953 הוא קיבל אישור התפקדות למחנה אימוני הקצינים פורט בנינג, שם סיים בהצלחה אימוני סיירים ונשלח לפקד על מחנה אימונים בקולורדו.

ג'ונס נשוי לסיסיליה הארט מאז 1982, ולהם שני ילדים - פלין ארל ג'ונס ושאקוניק ג'ונס.

[עריכה] קריירת קולנוע ובמה

תפקידו הקולנועי הראשון של ג'ונס היה בשנת 1964 כאיש צוות מפציץ B-52 בסרט הקולנוע "דוקטור סטריינג'לאב", אך תפקידו היה שרוי בצילם של פיטר סלרס וסלים פיקנס, שעשו את הסרט למפורסם. תפקידו הגדול הראשון היה בדמותו של המתאגרף ג'ק ג'פרסון בסרט הקולנוע-מחזה "התקווה הלבנה הגדולה", המבוססת על דמותו של המתאגרף ג'ק ג'ונסון. על תפקידו כשחקן ראשי, ג'ונס זכה למועמדות אוסקר. הוא היה האפרו-אמריקני השני שזכה לקבל מועמדות לאוסקר, אחרי סידני פואטייה.

בשנת 1969, ג'ונס השתתף בתשדירי נסיון קצרים לסדרת הילדים החדשה דאז "רחוב סומסום". הוא המשיך להשתתף בתפקידים קטנים, אך הוא זכור כקולו המאיים של דארת' ויידר בסרטי מלחמת הכוכבים בשנת 1977. לבקשתו האישית, לא ניתו לו קרדיט על תרומת קולו לתפקיד, היות שהתפקיד בוצע למעשה על ידי השחקן. הוא התייחס בכך למועמדותן לאוסקר של לינדה בלייר (שגילמה את הילדה אחוזת השד במגרש השדים) ומרסדס מקמברידג' (שתרמה את קול השד), וטען כי עצם הרעיון למועמדות כפולה מגוחך. בשנת 1976 זכה ג'ונס בגראמי על עבודתו כקריין ^[2].

מבין תפקידיו הנודעים ניתן למנות את אדמירל ג'יימס גריר במרדף אחר אוקטובר האדום, משחקים פטריוטים וסכנה ברורה ומיידית המבוססים על ספריו של טום קלנסי, הנבל טולסה דום ב"קונאן הברברי", המאמן פרנק קוזו מ"המובחר שבמובחרים", המלך ג'פי ג'אפה מ"מגלה את אמריקה" של אדי מרפי וקולו של מופסה במלך האריות.

ג'ונס הוא גם שחקן תיאטרון מוערך. הוא זכה בשנת 1969 בפרס טוני על משחקו במחזה "התקווה הלבנה הגדולה" ובשנת 1987 על המחזה "Fences", שדן בגזענות נגד אפרו-אמריקנים בשנות החמישים של המאה ה-20. כמו כן, ביצועו למחזה אותלו נחשב לאחד הביצועים הגדולים שנעשו על הדמות. ג'ונס הוסיף לשחק במחזות שייקספירים כ"המלך ליר", אוברון ב"חלום ליל קיץ", אבהורסון ב"מידה תחת מידה", ואף קיבל הוקרה בשנת 2002 ממרכז קנדי לאמנויות הבמה.

ג'ונס השתתף בתפקידי אורח בסדרות פרייז'ר, ויל וגרייס ואברווד.

בשנת 2008, ג'ונס ישתתף כביג דאדי בעיבוד אפרו-אמריקני למחזה זוכה פרס הפוליצר חתולה על גג פח לוהט של טנסי ויליאמס. לצידו ישתתפו פיליסיה ראשד ("משפחת קוסבי"), אניקה נוני רוז וטרנס הווארד.

[עריכה] פילמוגרפיה חלקית

• "ד"ר סטריינג'לאב" (1964) - לוטננט לותר זוֹ‏ג
• "התקווה הלבנה הגדולה" (1970) - ג'ק ג'פרסון
• "מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה" (1977) - דארת' ויידר (קול)
• "מגרש השדים 2: הכופר" (1977) - קאקומו
• "שורשים: הדורות הבאים", מיני-סדרה (1979) - אלכס היילי
• "מלחמת הכוכבים - פרק 5: האימפריה מכה שנית" (1980) - דארת' ויידר (קול)
• "קונאן הברברי" (1982) - טולסה דום
• "מכרות המלך שלמה 2" (1986) - אומסלופוגאס
• "מגלה את אמריקה" (1988) - המלך ג'פי ג'אפה
• "שדה החלומות" (1989) - טרנס מאן
• "המובחר שבמובחרים" (1989) - המאמן פרנק קוזו
• "המרדף אחר אוקטובר האדום" (1990) - אדמירל ג'יימס גריר
• "רגעים של אהבה" (1991) - הברמן
• "משחקים פטריוטים" (1992) - אדמירל ג'יימס גריר
• "סניקרס" (1992) - ברנרד אבוט
• "סומרסבי" (1993) - השופט בארי קונרד אייזקס
• "האקדח מת מצחוק 33 ושליש" (1994)
• "מלך האריות" (1994) - מופסה
• "סכנה ברורה ומיידית" (1994) - אדמירל ג'יימס גריר
• "זעקי, ארץ אהובה" (1995) - הכומר סטיבן קומאלו
• "כללי המשחק" (1997) - ארתור ביילור
• "מלך האריות 2" (1998) - מופסה
• "מלחמת הכוכבים - פרק 3: נקמת הסית'" (2005) - דארת' ויידר (קול)
• "מת לצעוק 4" (2006)
• "קליק" (2006) - קריין

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ http://www.imdb.com/name/nm0000469/awards
2. ^ http://www.grammy.com/GRAMMY_Awards/Winners/Results.aspx?title=&winner=james%20earl%20jones&year=0&genreID=0&hp=1

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ג'יימס ארל ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)