ג'ון אנטוויסל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון אלק אנטוויסל (באנגלית: John Entwistle; 9 באוקטובר 1944 - 27 ביוני 2002) היה נגן גיטרת הבס של להקת המי. הוא נחשב כאחד מהבסיסטים המשפיעים והחשובים ביותר בתחום הרוק, כאשר הנגינה שלו התאפיינה בצליל ליד אגרסבי שעזר להשפיע על בסיסטים בני-זמנו ומאוחרים יותר, כגון: נואל רדינג (החוויה של ג'ימי הנדריקס), כריס סקווייר (יס), לס קלייפול (פרימוס), גדי לי (ראש), סטיב האריס (איירון מיידן) ובילי שׁיאן (אומנים שונים).
תוכן עניינים |
[עריכה] לידה וקריירה מוקדמת
ג'ון אלק אנטוויסל נולד בצ'יסוויק, פרבר של לונדון, בשנת 1944. בשנות ה-60 המוקדמות, הוא ניגן במספר הרכבי ג'אז ודיקסילנד מסורתיים עם חברו לבית הספר פיט טאונסנד, ומאוחר יותר הצטרף ללהקתו של רוג'ר דלטריי The Detours (המעקפים). מאוחר יותר שינתה את שמה להקה זאת לשמה החדש והקבוע - המי.
שם החיבה שלו היה השור, בעיקר בשל הנטייה שלו לעמוד על הבמה ללא כל תזוזה, בניגוד מוחלט לדלטריי וטאונסנד. ביל ווימן תיאר אותו כ "איש השקט ביותר בצנעה אך הרועש ביותר על הבמה." הוא כונה גם אצבעות רעם בידי חבריו ללהקה והמעריצים.
ג'ון היה גם מלחין ואומן. הוא כתב מספר שירים ידועים מאוד של המי, ביניהם:
- "Cousin Kevin" - בן הדוד קווין
- "My Wife" - אשתי
- "Boris The Spider" - בוריס העכביש
- "Had Enough" - הספיק לי
- "Heaven and Hell" - גן-עדן וגיהנום
- "Success Story" - סיפור הצלחה
- "Whiskey Man" - איש וויסקי
- "905"
- "The Ox" - השור
- "Happy Jack" - ג'ק המאושר
שירים אלו, ביחד עם חומרי הסולו שלו, מגלים חוש הומור אפל, שלא התאים לעבודתו היותר רצינית של טאונסנד. למרות שהוא המשיך לתרום חומרים לכל אחד מאלבומי המי חוץ מלאופרת הרוק Quadrophenia, התסכול שלו על כך שהחומרים שלו הוקלטו על ידי הלהקה (בעיקר על כך שנאלץ למסור את תפקידי השירה לדלטריי), הובילו אותו לשחרר את Smash Your Head Against The Wall (רסק את ראשך כנגד הקיר) בשנת 1971. הוא היה הראשון מחברי המי להוציא אלבום סולו.
אנטוויסל גם המשיך לתרום קולות רקע וקטעי נגינה בקרן ללהקה, במיוחד ב Quadrophenia, שם הוא נגן במספר קרנות כדי ליצור את האפקט המרשים של תזמורת כלי הנשיפה כמו שאפשר לשמוע בשיר 5:15, ואחרים.
אנטוויסל, שרק לעתים רחוקות בא היטב לידי ביטוי באולפן, נשמע במיטב הצליל והסגנון שלו בהופעת המי אחד מהיר בזמן שהוא לא כאן, עבור סרטם של האבנים המתגלגלות משנת 1968 קרקס הרוקנרול של האבנים המתגלגלות, כמו גם בהקלטה משנת 1970 של ההופעה Live at Leeds. בהופעה, אנטוויסטל והגיטריסט פיט טאונסנד החליפו תפקידים לעתים קרובות, כאשר אנטוויסל מספק משפטים מלודיים מהירים וטאונסנד מעגן את השיר עם עבודת אקורדים קצבית. אכן, טאונסנד צוטט לעתים קרובות שזה היה אנטוויסטל מי שהיה הגיטרה המובילה בלהקה, בזמן שהוא, שדאג לאלמנט של שמירת הקצב היה בעצם המתופף. מון, מצד שני, עם כל הסחרורים והנסיונות על התופים, היה שקול בעיני טאונסנד לנגן קלידים. אנטוויסל עצמו צוטט בראיונות רבים (כולל אחד עם נגן הגיטרה כריס ג'יסי ב 1989), שלפי סטנדרטים מודרניים, "ללהקת המי אין נגן בס אמיתי."
אנטוויסל עזר לגלות את הפוטנציאל הגלום בגיטרת בס ככלי מוביל, כאשר הוא משתמש במשפטים פנטטוניים אגרסיביים, ובצליל גבוה שלמעשה עוד לא נשמע בתחילת שנות השישים. הוא היה חלוץ בשימוש במיתרי בס עגולים מפלדה, שפותחו במיוחד בשבילו בידי חברת רוטוסאונד. אכן, החיפוש שלו אחר הצליל שיחתוך דרך ההסתערות הקולית של המי הובילה אותו להתנסות בעוד ועוד גיטרות בס, מה שגרר לכמות של יותר ממאתיים כלים שונים בזמן מותו. חיפושו אחר הצליל המושלם הוביל אותו להתנסות עם מגוון רב של חברות מובילות.
באמצע שנות השישים, אנטוויסל היה אחד הראשונים לעשות שימוש במגברים של מרשל. פיט טאונסנד העיר מאוחר יותר שהיה זה אנטוויסל שהתחיל להשתמש במגברים של מרשל כדי שיוכל לשמוע את עצמו מעל התופים של מון, וטאונסנד בעצמו גם נאלץ להשתמש בהם כדי להשימע מעל אנטוויסל. שניהם המשיכו להרחיב ולהתנסות עם ההגברה שלהם, עד (ובאותו הזמן להקות היו משתמשות במגברים בני 50-100 וואט עם חיבור יחיד) שהם הגיעו למצב שכל אחד מהם היה משתמש במגבר כפול של אבטיפוס של מגבר בן 200 וואט. לדבר זה הייתה השפעה חזקה על מזויקאים בני-זמנם, עם קצפת והחוייה של ג'ימי הנדריקס שחיקו אותם. באופן אירוני, למרות שבאותה תקופה הם היו חלוצים בתחום ותרמו באופן ישיר להתפתחות הצליל הקלאסי של מרשל (באותה תקופה הציוד היה נבנה/משונה לצרכיהם), הם השתמשו במגברי מרשל רק שנתיים. אנטוויסטל החליף בסוף למגבר של סאונד סיטי, וטאונסנד החליף מעט אחריו.
אנטוויסל התנסה גם במהלך הקריירה שלו במה שנקרא "הגברה כפולה," כאשר הצליל הגבוה והצליל הנמוך נשלחים באותות נפרדים, מה שמאפשר שליטה רבה יותר על הפלט. בנקודה מסוימת ציוד ההגברה שלו נעשה כה עמוס בתיבות רמקולים וציוד עיבוד, שהציוד כונה "מנהטן הקטנה."
הגישה שלו של "ווליום מלא, טרבל מלא" לנגינת הבס היה אמורה במקור לבוא לידי ביטוי בסולו הבס של My Generation. לפי אנטוויסטל, כוונתו המקורית הייתה להציג את הבס המיוחדת של דנלקטרו, לה היה צליל מאוד מאנפף, בסולו. אחרי שקרע מיתר אחר מיתר באופן סדרתי, ואפילו רכש עוד שתי גיטרות כאלו (כנראה שמיתרים של דנלקטרו לא היו זמינים באותו הזמן), הוא הקליט בסוף סולו פשוט יותר עם בס ג'אז של פנדר. סולו בס זה חשוב כיוון שהוא בין הסולואים הראשונים של גיטרת בס (אם לא הראשון ממש) בשיר רוק. קיימת הקלטה חיה של המי משנת 1965 בה אנטוויסל מנגן בדנלקטרו בשיר My Generation, מה שנותן מושג איך היה אמור להישמע הסולו המקורי.
אנטוויסטל פיתח גישה מקורית לנגינת הבס אותה הוא כינה "מכונת-כתיבה." בעשותו זאת הוא מיקם את יד ימין מעל המיתרים כך שכל ארבעת האצבעות יוכלו להקיש על המיתרים באופן קיבצי, מה שגרם למיתרים לפגוע בלוח וליצור צליל מאנפף. דבר זה נותן לנגן את היכולת לנגן על שלושה או ארבעה מיתרים בבת אחת, או להשתמש במספר אצבעות על מיתר אחד. דבר זה אפשר לו ליצור קטעים שהיו מאוד מהירים ומלודיים. הוא השתמש בטכניקה זו כדי ליצור מעברים כמו שיוצרים מתפופים בלהקות, ולפעמים הוא היה יוצע מעברים כאלו מהירים שאפילו מתופפים לא יכלו לנגן בקצב הזה. השיטה הזאת ייחודית ואסור לבלבל אותה עם טכניקת ההאמר-און של של אדי ואן הלן וסטו האם או טכניקת ההצלפה של לארי גרהאם, ולמעשה היא קודמת את הטכניקות האלו. הדגמה של שיטה זו לנגינת הבס יכולה להיראות בווידאו שנקרא ג'ון אנטוויסל - רב אומן.
אנטוויסל זיהה את ההשפעה עליו כשילוב של לימודי בית-הספר בקרן יער, חצוצרה ופסנתר (מה שנתן לאצבעותיו כוח וזריזות מרשימים), ביחד עם גיטריסטי הרוקנרול דואן אדי וג'ן וינסנט, ובסיסטי רית'ם אנד בלוז אמריקאיים כמו ג'יימס ג'יימסון. כמו ג'יימסון, גם אנטיוויסאל נחשב כחלוץ על גיטרת הבס.
בתורו, לאנטוויסל הייתה השפעה מסיבית על סגנונות נגינה וצלילים ששימשו דורות רבים של נגני בס. עד היום בסקרים שנערכים מדי פעם הוא ממשיך להיבחר כ'נגן הבס הטוב ביותר אי פעם'. בשנת 2000, מגזין גיטרה כינה אותו 'בסיסט המילניום', בסקר שנערך על ידי הקוראים.
[עריכה] קריירה מאוחרת
לקראת סוף הקריירה שלו, הוא ייסד את הלהקה של ג'ון אנטוויסל עם חברו משכבר הימים, המתופף סטיב לנגו. גודפרי טאונסנד (לא מיוחס לפיט) ניגן בגיטרה והוביל את השירה. ב 1996, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בשם נעזב למות עם הקלידן אלן סנט ג'ון. אחרי שאנטוויסל הופיע עם המי כדי לקדם את Quadrophenia ב 1996-97, הלהקה של אנטוויסטל יצא לסיבוב הופעות נוסף בסוף שנת 1998, הפעם עם הקלידן גורדון קוטן, שנקרא הפעם נעזב למות - ההמשך. אחרי הסיבוב השני הזה, הלהקה הוציאה אלבום עם להיטים שנקרא נעזב לחיות.
בשנים 1999-2000 אנטוויסטל ניגן כחלק מהמי.
ב 2001 הוא ניגן בהופעת המחווה של אלן פרסון לחיפושיות הליכה במורד אבי רוד, ביחד עם אומנים רבים נוספים.
בין ינואר לפברואר 2002 הוא ניגן את הופעותיו האחרונות בהלקת המי, כאשר האחרונה הייתה בלונדון באולם אלברט המלכותי.
בסוף 2002, הוצאה גרסה מורחבת של שני דיסקים של נעזב לחיות, שהדגישה עוד יותר את ההופעות של אנטוויסטל.
[עריכה] מוות
ג'ון אנטוויסל מת ב 27 ביוני 2002, במלון הארד רוק הוטל אנד קאזינו, בלאס וגאס, יום אחד לפני תחילת ההופעות המתכוננות של המי בארצות הברית. המספר של החדר עצמו בו הוא מת נשאר סוד שמור, מחשש שהחדר יהפוך למקדש או למוקד עליה לרגל.
המאבחן הרפואי מלאס וגאס קבע שהמוות נגרם בשל התקף לב כתוצאה מכמות לא גדולה של קוקאין. למרות שכאמור כמות הקוקאין בפלזמת הדם לא הייתה גדולה, הסם גרם לעורקים הכליליים שלו - שכבר ניזקו ממצבו הבריאותי הרופף של ליבו - להתכווץ, מה שגרם להתקף הלב הקריטי. אנטוויסל, כמו טאונסנד, נלחם בהתמכרות לקוקאין רוב חייו הבוגרים.
הלוויתו של ג'ון נערכה בכנסיית אדוארד הקדוש שבאנגליה, ב 10 ביולי 2002. גופתו נשרפה והאפר נקבר באופן פרטי. טקס זיכרון נערך ב 24 באקוטובר, 2002, בכנסיית מרטין שבשדות, בכיכר טרפלגר שבלונדון.
האוסף המסיבי של גיטרות ובס של אנטוויסטל הוצאו למכירה פומבית בסות'ביס בלונדון בידי בנו כריסטופר אנטוויסל כדי לעמוד במ הצפוי על רכושו של אביו. במכירה, כריסטופר נשמע אומר שאביו היה שונא את זה. הבסיסט של הלהקות ג'וי דיוויז'ן/ניו אורדר פטר הוק הוא בין אלו שקיבלו חלק מהגיטרות.
האחוזה הענקית של אנטוויסל ביחד עם מספר אפקטים אישיים מאוד נמכרו גם הם כדי לעמוד בדרישות של תשואה פנים ארצית. באופן אירוני, אנטוויסל עצמו הועסק בעבר בלשכה, ופרש ממנה רק כאשר המי נעשו מצליחים.
למרות שהמי, כולל אנטוויסל ומון, הקליטו עם המון כלים, הם תמיד הופיעו כלהקה בת ארבעה חלקים. בעקבות מותו של מון, הוא הוחלף לא רק בידי המתופף קני ג'ונס מהלהקות פרצופים/פרצופים קטנים, אלא גם נוסף נגן הקלידים ג'ון בנדריק להופעות החיות. באופן דומה, כשאנטוויסל נפטר, לא רק שהוא הוחלף בידי הבסיסט פינו פאלדינו, אלא גם סימון טאונסנד (אחיו של פיט) הצטרף כגיטרה שנייה.
הבסיסט הוולשי פינו פאלדינו, שניגן במספר הקלטות סולו של טאונסנד, לקח את מקומו של אנטוויסטל על הבמה כאשר המי המשיכו את סיבוב ההופעות שלהם בארצות הברית אחרי הלוויתו של אנטוויסטל. דלטריי וטאונסנד דיברו באורך על תגובתם למותו של ג'ון. התגובות שלהם יכולות להמצא ב DVD המי חי בבוסטון. הם הסבירו שמותו של ג'ון, למרות שהוא מאוד עצוב, מעניק למוזיקה גוון חדש. נגן בס חדש משמעו גישה שונה וחדשה לגמרי לחלק מהשירים.
[עריכה] דיסקוגרפיית סולו
- Smash Your Head Against The Wall - 1971
- Whistle Rymes - 1972
- Rigor Mortis Sets In - 1973
- Mad Dog - 1975
- Too Late the Hero - 1981
- The Rock - 1996
- King Biscuit Flower Hour Presents in Concert - 1996
- Left for Live - 1999
- So Who's the Bass Player? The Ox Anthology - 2005
[עריכה] קישורים חיצוניים
- האתר האישי של ג'ון אנטוויסל
- קרן ג'ון אנטוויסל
- ההיטוריה של המי עם מגברי מרשל
- מדריך מיקום להמי
- הפורום של המי: חדשות על המי ודיונים
- ג'ון אנטוויסל, באתר All Music Guide (באנגלית)
