גרעין תורני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרעין תורני הוא קבוצה של משפחות או יחידים מתוך הציונות הדתית שמתארגנים לגור ביחד באזור בעל אוכלוסייה דתית מועטה, מתוך מטרה לחזק את הזיקה ליהדות באותו המקום, ליצור אינטגרציה ולהניע שינוי חברתי. הגרעינים מבוססים לרוב על כולל או ישיבה העומדת במרכזם. גרעינים רבים מקימים מוסדות חינוך, הן לגילאים הצעירים והן למבוגרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הגרעינים הראשונים הוקמו בעיירות פיתוח (כמו קרית שמונה ומעלות), ואילו בשנים האחרונות מתפתחת מגמה של הקמת גרעינים בערי המרכז (כמו לוד, תל אביב ורמת גן).
בין הגרעינים הראשונים והוותיקים - לפני שכלל הוקמו ארגונים לתמוך בהם, ולפני שעצם הביטוי "גרעין תורני" היה קיים - אפשר למנות את הגרעינים בקרית שמונה (1968), מעלות (שנות ה-70), אילת, ירוחם (שנות ה-80) וצפת (1989).
מגמת הקמת הגרעינים התורניים התחזקה בשנות ה-90, במקביל להסכמי אוסלו, כאשר נוסדו גרעינים בערים רבות. הגרעינים התורניים נתפסו בעיני אנשי הציונות הדתית כשגרירים של המתיישבים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ועל מטרותיהם נוספה המטרה של קירוב רעיוני בין תושבי המדינה שבתוך הקו הירוק לאלו שמחוצה לו. בהתאם, הסיסמה שלוותה את הקמתם של גרעינים רבים היתה: "להתנחל בלבבות" (סיסמה אותה טבע הרב יואל בן נון במאמרו בנושא זה בנקודה נגד הביטוי "להתנחל על הגבעות").
אל הגרעינים התורניים הצטרפו צעירים רבים שנולדו או גדלו ביישובי יש"ע, אבל לא ראו את המשך דרכם בהתנחלות אלא בתרומה מסוג שונה לחברה הישראלית.
גרעין "אורות אביב" יושב בדרום תל אביב. במסגרת הגרעין פועלות כשלושים משפחות. דוגמה נוספת הוא הגרעין "אלישיב" הממוקם בלוד שנוסד בשנת 1995. נכון לשנת 2005 היה זה הגרעין התורני הגדול ביותר, המונה למעלה מ-100 משפחות. את הגרעין התורני הנ"ל "אורות אביב" מפעילה ישיבת אורות אביב שהיא ישיבת הסדר בשכונת שפירא ולעומתו גרעין "אלישיב" הנ"ל יוצא מן הכלל מהבחינה הזאת, והוא מבוסס בעיקר על קהילת משפחות.
למעשה, אין המדובר ברעיון חדש בעולם היהודי, וניתן לראות פעילות דומה בקהילות מאורגנות של חסידי חב"ד המקימים בתי חב"ד אשר בתוכם ולצידם שיעורי תורה, פעילויות שונות, ואף בתי ספר חב"ד הנפתחים ומתקיימים גם אם לומדים בהם תלמידים בודדים בכל כיתה. זאת בניגוד לחוגים חרדיים אחרים המעדיפים להסתגר בקהילות המנותקות במידת האפשר מהעולם החילוני.
[עריכה] מטרות הגרעינים התורניים
בין מטרותיהם של הגרעינים השונים (שלא תמיד זהות), ניתן לציין כמה מטרות בולטות:
- בראש ובראשונה: "חיזוק" הציבור הדתי המקומי (גם מבחינה מספרית, וגם מבחינה ערכית ואידאולוגית, על ידי מוסדות החינוך ופעולות חינוכיות אחרות).
- קירוב הציבור המקומי החילוני למורשת יהודית.
- ליצור שינוי חינוכי וחברתי (סוציו-אקונומי) בעיירות פיתוח.
לא כל הגרעינים שותפים לכל המטרות האלה, והם שונים מאוד באופיים ובדרכי פעולתם.
[עריכה] ארגונים
בשנות ה-90 הוקמו שני ארגונים התומכים בהקמתם והחזקתם של גרעינים תורניים: שעלי תורה בראשות הרב רחמים ניסימי וקרן מורשת (בנשיאותו של הרב מרדכי אליהו).
בשנת 2005 קרן מורשת חדלה מלפעול, בעקבות קשיים כלכליים, ולמעשה שעלי תורה נותרה יחידה "במערכה". שנה לאחר מכן החל ארגון "גשר" לקחת חסות על חלק מגרעיני מורשת לשעבר, תחת הארגון קרן קהילות, בנסיון להמשיך את פעילותם הקהילתית והחברתית.
[עריכה] ביקורת
ישנה גם ביקורת על פעולתם של הגרעינים התורניים, הן מצד הציונות הדתית והן מצד תושבי הערים בהן הוקמו הגרעינים:
- רוב הגרעינים המבוססים בעיקר על כולל או ישיבה הואשמו בחוסר רצון להתחבר חיבור אמיתי עם האוכלוסייה המקומית (הדתית ו/או החילונית), ובמקום זה רצון חזק להמשיך במסגרות נפרדות לאנשים מתוך הגרעין לבד. יש גרעינים שבאופן רשמי אינם מכירים ב"חברותם" בגרעין של אנשים מקומיים שאינם אברכים בכולל (אף אם הם בעלי רקע ישיבתי).
- במקביל, אנשי הגרעין (במיוחד אברכים בכולל) מתקשים לעסוק בפעילות חברתית, בגלל אמונה שהפעילות החברתית גוזלת מזמנו של לימוד התורה או מפאת סדר היום העמוס של הלומדים במוסדות אלו. על פי גישתם של כמה מחברי הגרעינים התורניים, נגישותה של הישיבה, מבחינה גאוגרפית, לאוכלוסיות מוחלשות, היא בעצמה התרומה לקהילה. גישה זו עצמה לפעמים מקשה על האוכלוסייה הדתית המקומית, אם וכאשר היו לה ציפיות שונות מאוד מהקמתה של גרעין תורני בתוכה.
- הקמת מוסדות לימוד חצי פרטיים בכמה ערים, עבור ילדי הגרעין וילדים נבחרים מתוך הקהילה הקולטת, גרמו למשיכת התלמידים ה"טובים" יותר (מבחינה לימודית והתנהגותית), ולפעמים גם העשירים יותר לבתי הספר האלו, ולירידה מקבילה ברמתם של בתי הספר המקומיים.
- לעתים קרובות השקפת עולמם והאידאולוגיה של חברי הגרעינים שונה מהותית מזו של האוכלוסייה המקומית (ואף הדתית). שוני זה יוצר קשיים בתקשורת ובביסוס פעילות דתית משותפת. אם הוקם בית ספר, החינוך השונה בבית הספר עלול להביא לפערים ערכיים בין ילדים (המתחנכים בבית הספר על פי גישתם של חברי הגרעין) להוריהם.
- חלק מהגרעינים עוסקים בגלוי בהחזרה בתשובה.
- חלק מהגרעינים מוקמים מסיבות אידאולוגיות בערים מעורבות, בשכונות שבהם רוב האוכלוסייה היא ערבית. במקומות כאלה נוצר חיכוך עם האוכלוסייה המקומית, חיכוך שמידרדר לפעמים לאלימות. גרעינים תורניים כאלה קיימים בעכו (בעיר העתיקה ובשכונת וולפסון)בשכונת וולפסון בעכו הוקמה ישיבת רוח צפונית שתלמידיה התעמתו עם תושבים ערבים מקומיים [1]. התקרית נדונה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת [2]. בנוסף הסתכסכו אנשי הגרעין עם התושבים המקומיים עקב דרישתם למנוע את קריאות המואזין מן המסגד בשכונה בזמן חודש רמדאן. ד"ר אלי רכס מאוניברסיטת תל אביב סקר את מצב הערים המעורבות בישראל בכנס יפו 2007 והתייחס בשלילה לתופעת הגרעינים התורניים בערים המעורבות.
[עריכה] רשימת הגרעינים ושנת הקמתם
- אילת
- בית שמש (קישור לאתר גרעין בית שמש)
- גבעת-אולגה (תשס"ח)
- הרצליה - גרעין תורני הרצליה
- חולון (קישור לאתר)
- יפו (תשס"ח)
- ירוחם (תש"מ)
- לוד - "אלישיב" (תשנ"ה)
- מעלות-תרשיחא (תש"ל)
- נתיבות - "מגשימים ביחד" (תשס"א)
- עכו (תשנ"ט) (קישור לאתר)
- עמק חפר (קישור לאתר גרעין עמק חפר)
- צפת (תשס"ט)
- קריית מלאכי
- קריית שמונה (תשנ"ח)
- רמלה - "עמיחי" (תשס"ג) (קישור לאתר גרעין תורני רמלה)
- תל אביב - "אורות אביב"
- שדרות - "אפיקים בנגב"
