בעלי המסורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעלי המסורה הם קבוצה של חכמים יהודים שהעלו על הכתב, ככל הנראה מן המאה השמינית ועד המאה העשירית, את אופן הקריאה של המקרא כפי שהשתמר בידם במסורת.
התקיימו שני ענפים מרכזיים של המסורה - המסורה הטברנית והמסורה הבבלית. היה גם זרם, שולי יחסית, שפעל בדרומה של ארץ ישראל, ומכונה גם המסורה הארצישראלית; בתוך כל זרם היו חלוקות משנה. בעלי המסורה המציאו את סימני הניקוד וטעמי המקרא, השתמשו בהם כדי לתאר את הדרך המדויקת של הקריאה בתורה, וצירפו הערות וחיבורים המסייעים לשמור על דיוק מסירת הנוסח. בעלי המסורה עדיין לא פיתחו חשיבה דקדוקית, אלא התרכזו בעיקר בתיעוד אופני הקריאה והנוסח, ולמעשה יצרו מעין "הקלטה" של נוסח התורה כפי שהיה בזמנם.
הנודעים שבהם היו אהרן בן אשר ומשה בן נפתלי.
