בלעם בן בעור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלעם בן בעור, מכשף רב כוח ונביא מקראי. מתואר אצל חז"ל כמקבילו של משה רבנו וכגדול הנביאים שקמו לאומות העולם, אשר בא לקלל את ישראל ובמקום זאת מברכם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הסיפור המקראי
על פי המסופר בפרשת בלק שבספר במדבר, בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל העולה מארץ מצרים, ולכן שלח כשליחים את זקני מואב ומדין אל בלעם בעירו פתור אשר בארם נהריים על נהר פרת, (במדבר כ"ב ה'), שישכרו אותו לקללו. לאחר קצת שידולים בלעם מסכים והוא ובלק נפגשים בגבול מואב ליד נחל ארנון.
לפי רש"י, לבלעם הייתה הצלחה קודמת. כאשר הכתוב מספר: " על כן יאמרו המשלים, באו חשבון, תבנה ותכונן עיר סיחון" (במדבר כ"א,כ"ח) אומר רש"י : "באו חשבון" - שלא היה יכול סיחון לכבשה (את מואב) והלך ושכר את בלעם לקללו וזה שאמר לו בלק: כי ידעתי את אשר תברך מבורך (כ"ב,ו').
בדרכו אל בלק, מתייצב מלאך בדרך לעומת בלעם מספר פעמים עד שגורם לרביצת האתון עליה רכב. בלעם מכה את האתון, וזו פותחת את פיה בדרך פלא ומתווכחת עימו. המלאך חוזר ומתרה בבלעם לומר אך ורק את דברי האלהים.
לאחר המפגש לוקח בלק את בלעם לבמות בעל, שהוא הר גבוה, שממנו אפשר לראות את מחנה ישראל. ולאחר שבנה שבעה מזבחות והקריב בכל מזבח פר ואיל, הוא מנסה לקללם אבל לא מצליח (שם, פרק כ"ג פסוקים א'-י"ב). בפעם השנייה הוא חוזר על התהליך מפסגת שדה צופים וגם משם אינו מצליח. בפעם השלישית הוא הולך למקום הקרוי ראש הפעור הנשקף אל פני הישימון, חוזר על התהליך ושוב מברך את ישראל במקום לקללם (שם, פרק כ"ד, פסוקים א'-כ"ה). בפעם הזאת, בלק לא מתאפק, סופק את כפיו, כועס עליו ומגרשו מעליו "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהֹוָה מִכָּבוֹד:"
לאחר שסיים את נבואותיו ולא הצליח במשימתו, הוא חוזר לעירו בבושת פנים, אבל לא לפני שהוא נותן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור, האל האזורי של המקום שבו הם נמצאים, כפי שכתוב: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה, עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת יְהֹוָה:" (ספר במדבר פרק ל"א ט"ז). ואכן עצתו זו מצליחה הרבה יותר מקללותיו, וישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּיִשְׂרָאֵל...וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: (במדבר פרק כה א'-ג', ט')
בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללתו המאגית עזת העוצמה של בלעם הייתה עלולה להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולי חסד אלוהי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:" ( ספר דברים פרק כג ד'-ו') התערבות אלוהית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (ספר יהושע פרק כ"ד י') במיכה, (ספר מיכה פרק ו' ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג ב') סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין (במדבר, פרק ל"א ח').
בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:
| וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם | ||
| -- במדבר פרק כ"ד (ט"ו-ט"ז. | ||
[עריכה] בעקבות הטקסט המקראי
במקרא בלעם מרבה להעיד על עצמו פעם אחר פעם, שהוא נשמע באופן מוחלט לאלוהים. הוא אף מתרברב בקשר המיוחד הזה. התיאור הזה שחוזר שוב ושוב, בא לבנות את דמותו כאדם שמציית באופן מוחלט ואף שרירותי, ועם זאת להדגיש שאין לו חיבור אינטימי וקדוש עם אלוהים. הוא מסוגל בשביל בצע כסף וכבוד לבוא מרחוק בטורח רב ולהתערב בסכסוך לא לו, בהפעלת כוחות רעים של קללה.
התיאור שלו מתעמת עם אתונו, מנסה לשים אותו ללעג, ולהציג אותו באופן מגוחך את מי שמתיימר לדעת דעת עליון ואיננו יודע את דעת אתונו, ואולי אף לדמות אותו לאותה אתון, שאלוהים עושה נס ומאפשר לה לדבר לצורך מטרה מסוימת, ובאותו אופן אלוהים עושה בו שימוש על מנת להאדיר את שם ישראל. הוא מנסה שלוש פעמים לקלל ובכל פעם הוא נכשל. הניסיונות המרובים בצירוף הקרבת קורבנות רבים, נותנים תחושה שהוא מאמין שבאפשרותו לשנות את רצון האלוהים באמצעות מאגיה. בסופו של דבר אליבא המקרא, לא נביא מישראל יכול לתאר את מעלתם וסגולתם, אלא דווקא מישהו שבא מבחוץ אף שכוונתו הייתה כוונת זדון.
[עריכה] בלעם בחז"ל
על פי חז"ל, הוא מנוי בין שבעה נביאי אומות העולם. (בבלי מסכת בבא בתרא דף טו/ב ) ומדרגת נבואתו הייתה קרובה למדרגת נבואתו של משה רבנו על סמך פרשנות הפסוק "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. יש מדרשים הטוענים אף שהיה גדול בכמה דברים ממשה רבינו. (תדבא"ר כ"ח, במדבר רבה י"ד כ'). בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס. (ברכות ז.) ובמסכת אבות מציינים אותו כאנטיתיזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני. (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט). לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. (זוהר שמות, פרשת בלק) עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף בשל היותו בעל מום ושתום עין. (זח"ב רלז, א)
בגמרא מסכת סוטה דף י"א נאמר בהקשר לפיסקה א,י "הבה נתחכמה לו" - מספר שמות א' י' : " שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו, איוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התיסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם – סביו של בלעם שקלל.
[עריכה] בלעם וישו ומותו של בלעם
ניתן להבחין בקרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית ומבהיר: דמויותיהם של ישו ושל בלעם מופיעות זו לצד זו בקטעים אחדים בספרות התלמוד. לדברי חוקרים מסוימים נראה ששתי דמויות אלה מקבילות זו לזו, כלומר בלעם מייצג טיפולוגיה של ישו. על פי אותם מקורות תלמודיים, בדרך כלל אפשר להבחין במאפיינים זהים בין שתי דמויות אלו; בלעם וישו מזכירים זה את זה. והוא מביא דוגמאות אחדות, נצטט אחת מילקוט שמעוני:
 |
ר' אלעזר הקפר אומר נתן הא-להים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו א-לוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש א-ל ויכזב'. ואם יאמר שהוא א-ל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן א-להים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו א-ל (במ' כד:כג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו א-לוה. . |
 |
| -- ילקוט שמעוני על במדבר כג, רמז תשסה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485). | ||
נוסף על כן, נראה שבמקומות מסוימים השתמשו חז"ל בשם "בלעם" כתחליף ממש לשם ישו.
במסכת סנהדרין נאמר כי בלעם נהרג על ידי פנחס הכהן, במלחמת מדין כאשר היה בן 33 שנה. וכך נכתב בגמרא:
|
|
א"ל ( אמר לו ) ההוא מינא ( מין אחד או צדוקי [1] ) לר' חנינא מי שמיע לך ( האם ידוע לך) בלעם בר כמה הוה ( בן כמה היה) א"ל מיכתב לא כתיב ( בכתוב לא נאמר) אלא מדכתיב (כיוון שנאמר) (תהילים נה) אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם . בר תלתין ותלת שנין (בן שלושים ושלוש שנים) או בר תלתין וארבע ( או בן שלושים וארבע שנים) - ( מחצית משבעים שנה - ימי חייו הרגילות של האדם ) . א"ל שפיר קאמרת (אמר לו: יפה אמרת) לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם ( אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה ( והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה ( בן שלושים ושלוש שנה שנים בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד). א"ל מר בריה דרבינא לבריה ( לבנו) בכולהו לא תפיש למדרש ( בכל אלה שאין להם חלק בעולם הבא אל תרבה לדרוש - דברים של גנאי) לבר (חוץ) מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה ( כמה שאתה מוצא בו דברי גנאי דרוש בו ) והוסף בגנותו שכן ראוי לייחס לרשע דברי רשע. . |
|
| -- מסכת סנהדרין ק"ו עמוד ב' | ||
נמצאנו למדים מכאן כי לחז"ל היה סיבה לטעון כי מדוע הוא נהרג דווקא בן 33 שנה. היו שטענו שגם במקרה זה משמש השם "בלעם" כתחליף לשם ישו, וש"פנחס ליסטאה" הוא שיבוש של פונטיוס פילאטוס. כלומר, החכם עונה לו שב"פנקסו של בלעם" (האוונגליון) נכתב ש"בלעם" (ישו) היה בן 33 כשהרג אותו פונטיוס פילאטוס.
[עריכה] ספרו של בלעם
לפי מדרש המצוטט בפרק הקודם, ספרו של בלעם אלה הדברים שחקוקים על מצבתו. השאלה, מה הוא "ספרו של בלעם" או "פרשת בלעם" , מתעוררת מתוך פיסקה תלמודית אחרת. בבבא בתרא נאמר: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם" (י"ד עמוד ב'). כלומר, משה כתב את ספרו, שאלו הם חמישה חומשי תורה, הכוללים את פרשת "בלעם" שבספר במדבר, ונוסף על כך גם את "פרשת בלעם". הייתכן כי מדובר ב"ספרו של בלעם", ספר בפני עצמו, שאבד כמו שקרה לספרים אחרים, כמו ספר הישר? זאב ח. ארליך (ז'אבו) מביע את ההשערה כי קיימת האפשרות כי פרטי כתובת בלעם היא מתוך ספר אחר אודות בלעם.
[עריכה] בלעם בארכאולוגיה
-
ערך מורחב – כתובת בלעם
בנוסף לעדות המקראית על בלעם בן בעור ישנה גם המצבה שנתגלתה בירדן, בחירבה בשם דיר עלא ב-1968. דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצא באתר מקדש מהמאה השמינית לפני הספירה. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור מציגה פותחת במילים: "חזון בלעם בן בעור, איש חוזה אלוהים". למרות זאת אין בהכרח זיהוי ודאי של בלעם הזה עם בלעם המקראי.
בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר אותו מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא. אבל שבעוד שבמקרא לא מתוארים אלים אחרים מלבד ה', בכתובת זו מתוארים האלים שגר ועשתורת.
למרות שהכתובת נשמרה רק בחלקה, אנו מקבלים עדות לכך שבלעם היה נביא גם לעמים אחרים (מואב, אדום) ושאינו קשור רק בעם ישראל.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ התרגום לפי הרב עדין אבן ישראל
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בלעם |
- על הכתובת, באתר מט"ח
[עריכה] לקריאה נוספת
- זאב ח. ארליך (ז'אבו), כתובת "בלעם בר בעור מדיר-עלא", מקור ראשון, 29 ביוני 2007.
