בית הרב קוק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הרב קוק הוא הבית שבו חי ופעל הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשנים ה'תרפ"ג (1923) עד פטירתו בג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר 1935). הבית שוכן בקומה העליונה (השנייה) בבניין הבנוי סביב חצר שנקראה אז שכונת בית דוד (המושג "שכונה" היה אז מצומצם הרבה יותר מאשר בימינו), ברחוב הרב קוק 9, ליד בית טיכו.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בשנים הראשונות בהן התגורר בירושלים מג' אלול ה'תרע"ט ועד שנכנס לבית זה (אז זה היה ברחוב יפו), התגורר ברחוב הנביאים ליד כיכר הדווידקה. הוא שימש מטבת ה'תר"פ (סוף 1919) ועד פטירתו כרבה של ירושלים, ומה'תרפ"א (1921) כרבה האשכנזי הראשי הראשון לארץ ישראל, וכן מה'תרפ"ד כראש ישיבת "מרכז הרב" שייסד.
הבית שימש כבית מגורים לרב קוק ולמשפחתו, וכן שימש לפעילות ולימוד של ישיבתו של הרב קוק.
[עריכה] החדרים בבית
בחלק הצפון-מערבי של הבית היו חדרי השנה של משפחתו של הרב והמטבח, שהיום הם משרדי "בית הרב", המרכז התעודי - שבו אוסף של כל החומר התורני, הספרותי והפובליציסטי, וכן מסמכים, תעודות, ראיונות, חומר פדגוגי, תמונות וסרטים הקשורים בחיי הרב קוק, אישיותו, הגותו, פועלו ותקופתו, והמרכז הפדגוגי - שמטרתו לסייע בלימוד משנת הרב קוק על כל היקפה עומקה וסגנונה, בדרכי הוראה ובאמצעי הוראה חדשניים ומותאמים לכל דורש. במסגרת זו נערכים מיזמים מיוחדים בשיתוף עם משרד החינוך לבתי ספר דתיים ולא דתיים, ולציבור הרחב הרוצה ללמוד על הרב קוק ומשנתו. המטבח ממשיך לשמש ביעודו המקורי.
בחלקו הדרומי של הבית נמצאים החדר שבו למד הרב קוק, חדר האורחים, ספריית הישיבה ובית המדרש של ישיבת מרכז הרב. הספרייה ובית המדרש שימשו את ישיבת מרכז הרב עד שעברה למשכנה החדש בקריית משה בה'תשכ"ד (1964).
[עריכה] חדר הלימוד
חדר הלימוד, שאסורה הכניסה אליו ואפשר רק לראותו מבחוץ, צמוד לחלק של משפחת הרב, ובו מוצגים ארון הספרים הפרטי של הרב עם ספריו שקיבל בהקדשה וכן שולחנו, כובע הפרווה שלו (ספודיק) ועוד פריטים אישיים, הרב קוק נהג להסתגר בחדרו וללמוד כמה שעות ביום בלי שיפריעוהו.
[עריכה] חדר האורחים
בחדר האורחים שבו קיבל הרב אנשים רבי מעלה וסופרים (כדוגמת ש"י עגנון ואליעזר בן יהודה), נציגי שלטון המנדט הבריטי וכו', ישנם גם ארונות ובהם ספרי קודש שונים מאוצר הספרים של הרב, כפי שהיו שם אז, וכן תלויים על אחד הקירות חלק מתמונותיהם של גדולי ישראל שהרב קוק תלה בחדר זה: תמונת הגאון מווילנה (שלצדו היו תמונתם של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי והאדמו"ר השלישי של חב"ד, הרב מנחם מנדל שניאורסון {הצמח צדק} שנעלמו); תמונות כמה מרבני ירושלים במשך השנים: מהרי"ל דיסקין, הרב שמואל סלנט, האדר"ת), וחסרה תמונת הרב חזקיה דה-סילווה, מחבר הפרי חדש על השו"ע. בנוסף תלויה תמונת הרב מתקופת יפו.
[עריכה] הספרייה ובית המדרש
צמוד לחדר האורחים, בקצה הדרום-מזרחי, הייתה הספרייה של הישיבה, שהספרים שם היו בעצם חלק מאוצר הספרים של הרב ובית המדרש שנשאר כפי שהיה המקום אז. בבית המדרש שנשאר עם הריהוט המקורי, לימד הראי"ה קוק, ולצדו מגידי שיעורים כמו תלמידיו: הרב יעקב משה חרל"פ, בנו הרב צבי יהודה קוק, והרב דוד כהן ("הרב הנזיר"). במשך זמן מה שימש כראש ישיבה ומגיד השיעור המרכזי בגמרא, הרב אברהם אהרון בורשטיין מטבריג שהרב קוק ציווה לחרות על מצבתו "בחיר גאוני הזמן", אך לאחר כשנה וחודשיים וחצי בלבד, נפטר הרב מטבריג בפתאומיות. בקצה החדר ליד ארון הקודש נמצא כיסאו של הרב קוק, עליו ישב ב"מזרח".
[עריכה] כיום
כיום, בית הרב קוק משמש כמוזיאון שבו מוצגת תערוכה וסרט על חייו ופועלו (התערוכה והסרט מוצגים במקום שהייתה ספריית הישיבה, כאשר הסרט מוקרן רק בזמן הדרכה). "בית הרב" אף מוציא לאור ספרים וכתב עת, ומקיים ימי עיון העוסקים בדמותו ובהגותו של הרב קוק. וכן מוציא סיורים מודרכים באתרים בסביבה הקשורים ברב קוק או בתלמידיו הגדולים כמו הרב אריה לוין.
