בית המשפט לחוקה (טורקיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ממשל ופוליטיקה של טורקיה |
 |
|
בית המשפט לחוקה של הרפובליקה הטורקית (טורקית Türkiye Cumhuriyeti Anayasa Mahkemesi) הוא הגוף המשפטי הגבוה ביותר בטורקיה לבחינתה של חוקת המדינה וחוקייות חקיקתה, ובתפקידו כבית המשפט העליון (Yüce Divan) משמש כערכאה הראשונה לשיפוטם הפלילי של ראשי המדינה על עבירות שעברו במסגרת תפקידם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמתו של בית המשפט לחוקה
בית המשפט לחוקה קם ביום 25 באפריל 1962 מכוחה של חוקת טורקיה השלישית מ-1961, ועם קבלתה של החוקה הרביעית ב-1982 אושרו מעמדו ותפקידיו בסימן שתיים לפרק השלישי שבה. קודם לכן שרר במדינה עקרון לפיו הסמכות העליונה בה שייכת לאסיפה הלאומית. עם זאת, כאשר ראש ממשלת טורקיה אדנאן מנדרס החל לנגוס בעקרונותיה של החוקה הקיימת בסוף שנות השישים של המאה ה-20, התעורר הצורך בהקמת מערכת איזונים יעילה יותר אשר תפקח על פעולות האסיפה הלאומית והממשלה. לאחר ההפיכה הראשונה בטורקיה בשנת 1960 זכה צורך זה ליישום בחוקה בתמיכתם של מפלגת הרפובליקה העממית והחונטה הצבאית ששלטה במדינה בראשותו של ג'מל גירסל.
[עריכה] מבנהו ותפקידו של בית המשפט לחוקה
[עריכה] תפקידו של בית המשפט
בית המשפט לחוקה בוחן את חוקיותם של חוקים ותקנות בהיבט התוכני והפרוצדורלי ואת סדרי הדין של האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה. תיקונים לחוקה עצמה נבחנים אך ורק בהיבט הפרוצדורלי. סמכותו של בית המשפט לחוקה אינה חלה על חיקוקים אשר חוקקו בעת מלחמה, משטר צבאי או בעת מצב חירום. בחינה פרוצדורלית של דברי חקיקה אפשרית באם הבקשה לכך הוגשה תוך עשרה ימים בלבד מיום קבלתו של החיקוק הרלוונטי.
בית המשפט לחוקה יושב בהרכב של 11 שופטים שאחד מהם הוא נשיאו, והחלטותיו מתקבלות ברוב מוחלט או ברוב של שלוש חמישיות במקרה של בחינת תיקונים לחוקה או בענין פיזורן של מפלגות פוליטיות. בית המשפט אינו שומע עדויות למעט במקרים בהם הוא מכהן כבית משפט עליון, או בענין פיזורה של מפלגה פוליטית, או אם ראה לנכון לעשות כן.
חשדות להיות חיקוק לא חוקתי מובאים בפני בית המשפט לחוקה על ידי כל ערכאה במדינה, בין בדרך של עצירת דיוניה של הערכאה הרלוונטית עד להכרעת בית המשפט לחוקה בסוגייה, ובין במסגרת בחינת פסק הדין המוגמר של הערכאה הנמוכה. הזכות להביא סוגייה בפני בית המשפט לחוקה שמורה גם לנשיא המדינה ולחברי האסיפה הלאומית בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוקה. בית המשפט לחוקה מוסר את הכרעתו בענין תוך חמישה חודשים וחלה מניעות על הבאתו של החיקוק נשוא ההחלטה לדיון נוסף בפני בית המשפט לחוקה משך 10 שנים לפחות מיום פרסום החלטתו בעיתון הרשמי.
קביעתו של בית המשפט לחוקה היא סופית, ובמידה והיא כוללת החלטה לביטול של חיקוק בהיותו לא חוקתי, תהיה גם מנומקת. עם זאת, בית המשפט אינו מוסמך להעניק פירוש לחיקוק קיים. תוקפו של חיקוק שבוטל על ידי בית המשפט לחוקה פג עם פרסום החלטתו בעיתון הרשמי, או במועד שיקבע על ידי בית המשפט לחוקה, ובלבד שיחול בין יום פרסום החלטתו בעיתון הרשמי ועד שנה אחת לאחר מכן.
[עריכה] השופטים, מינויים וכהונתם
בבית המשפט לחוקה מכהנים 11 שופטים קבועים וארבעה חליפיים הממונים על ידי נשיא טורקיה. שני שופטים קבועים ושניים מהחליפיים מתמנים מקרב שופטי בית המשפט הגבוה לערעורים (Yargıtay), שני קבועים ואחד מהחליפיים מקרב שופטי בית המשפט הגבוה לצדק (Danıştay), שופט קבוע אחד מבית המשפט הצבאי הגבוה לערעורים (Askerî Yargıtay), אחד מבית המשפט המנהלי הצבאי הגבוה (Askerî Yüksek İdare Mahkemesi) ואחד מבית הדין של נציבות שירות המדינה (Sayıştay). שלושת השופטים הקבועים והשופט החליפי הנותרים מתמנים מקרב עורכי הדין פרטיים ועובדי מדינה בכירים, כשאחד מהם מוצע על ידי המועצה להשכלה גבוהה. שופטי בית המשפט לחוקה בוחרים מקרבם נשיא וסגן נשיא לתקופת כהונה של ארבע שנים. כהונת שופטי בית המשפט לחוקה תגיע לקיצה עם הגיעם לגיל 65, או במקרה ויורשעו בפלילים, או מכוח הצבעה של רוב שופטי הבית לאור חוסר יכולתו של שופט להמשיך בה בשל בריאותו הלקויה. ראוי לציין כי בניגוד למצב השורר בישראל הרשות לדון בענין המשך כהונתו של שופט בית המשפט לחוקה נתונה לו ולו בלבד.
[עריכה] החלטות ידועות של בית המשפט לחוקה
בשנת 1989 קבע בית המשפט כי לבישת כיסוי ראש על ידי נשים באוניברסיטאות מנוגדת לחוקה. בשנת 1994 הורה בית המשפט על פיזורה של המפלגה הדמוקרטית הכורדית (Demokrasi Partisi, DEP) וכך גם ב-1998 עת הורה על פיזורה של מפלגת הרווחה ברשות נג'מטין ארבקן (Refah Partisi, RP) אשר שלטה במדינה עד 30 ביוני 1997. ב-2001 פסק בית המשפט לחוקה כי חלקים מחוק החנינה אינם חוקתיים והביא לצמצום הוראות החוק. לאחרונה, בעת המשבר הפוליטי אשר פקד את טורקיה סביב סוגיית מינויו של עבדוללה גול לנשיאה, פסק בית המשפט לחוקה כי נדרש רוב של שני שלישים מקרב חברי האסיפה הלאומית גם בסבב ההצבעה השני לבחירת הנשיא, אם זה מתקיים בעקבות כישלונו של סבב קודם. קביעה זו כמו גם המחאה הציבורית שהתעוררה בטורקיה בענין והצהרתו של ראש המטות המשולבים של טורקיה כי לא יהסס להתערב בשלטון אם יסבור שהדבר נחוץ לשמירת אופיה של המדינה, הביאו להתפטרותו של ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן ולהקדמת הבחירות.
