בית המוטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית המוטור הוא מבנה הנמצא בכניסה לקבוצת כנרת צפונית לירדנית, אתר הטבילה לצליינים נוצרים, וקרוב לסכר דגניה שעל הירדן. הוא היה בית משאבה בתחילת המאה העשרים. המבנה הוא מבנה בעל שתי קומות וגג רעפים הבנוי אבני בזלת. קומת הקרקע צבועה בלבן ובקומה השנייה האבן במראה טבעי.

בית המוטור נבנה בשנת 1910 על ידי האגרונום משה ברמן מנהל חוות כנרת בשם המשרד הארצישראלי. המבנה נועד לשמש בית למשאבת מים לצרכי השקיה של שדות עמק הירדן ממי הירדן, המשאבה הראשונה ששאבה מים מהירדן או מהכנרת. המשאבה פעלה בספיקה של 60 מטר מעוקב מים בשעה. המשאבה הופעלה במנוע בוכנה קורטינג שהופעל בגז. באותה עת לא הייתה הספקת חשמל במקום. בבניין גרו "שלישית יחד": בן ציון ישראלי, מאיר רוטברג, נח נפתולסקי ומנחם שמואלביץ תקופה קצרה עד שנרצח, הם גויסו לעבודה ולהשגחה במקום על ידי בן ציון ישראלי.

בשנת 1912 באו למקום עולים מתימן שהתגוררו בצריפים ובמבני טיט ליד הבית וניסו לגדל ירקות. חלק מתימני כנרת השתכנו בבית המוטור ובראשם הרב דוד בן דוד ישראל צאירי. רבים מהם חלו במחלת המלריה ונפטרו. התגלו מריבות על הקרקע ועל המים בשל מחסור במשאבים אלה. בשנת 1930 הועברו העולים מתימן לכפר מרמורק שליד רחובות. המשאבה עבדה עד שנת 1928, שנה בה הגיעה הספקת חשמל לאזור. הבית שוקם בשנת 1988 ביוזמתו של אהרון ישראלי מקבוצת כנרת והפך למוזיאון. המוזיאון הוקם בשנת 1994 והוא מציג משאבה דומה לזו שהופעלה בעבר אבל פועלת בכוח החשמל במקום בגז. המוזיאון מציג את שלושת האישים שגרו בבית וכן את העולים מתימן. הבית סגור רוב הזמן ויש לתאם ביקור בו בקבוצת כנרת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מדריך למבקר בים כנרת
• אגמים ודקלים בשמורת הירדן, ynet
• תימני כנרת
• בית המוטור - ירדן דרומי
• חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה

[עריכה] לקריאה נוספת

• ספי בן יוסף, מדריך ישראל החדש כרך 4 בעריכת מושון גבאי ויצחקח גל, עמודים 230,231. הוצאת משרד הביטחון, כתר וידיעות אחרונות, 2001.
• שמעון קושניר, אנשי נבו, הוצאת עם עובד 1968. 237 עמודים.