בזיליוס הגדול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בזיליוס הגדול (יוונית: Άγιος Βασίλειος ο Μέγας), המכונה לעתים גם בזיליוס מקייסרי (נולד בין 329 ל-333 בקייסרי, מת ב-1 בינואר 379) הוא קדוש נוצרי, שהיה הבישוף של העיר קייסרי בקפדוקיה (כיום בטורקיה) ותאולוג חשוב במאה ה-4. בזיליוס היה ידוע כסגפן. תמך בעקרונות ועידת ניקיאה ובהתנגדות למינות האריאנית ולחסידיו של אפולינריס. עם זאת, הוא איזן את אמונותיו הדתיות עם קשריו הפוליטיים - בעיקר עם הקיסר הרומי ואלנס (שהשתייך לאריאנים) והפך בכך לאחד ממקדמי העמדות של ועידת ניקאה. יחד עם אחיו, גרגוריוס מניסה וחברם המשותף, גרגוריוס מנזיאנזוס הוא נחשב לאבי הכנסייה בקפדוקיה. יחד עם גרגוריוס מנזיאנזוס ויוחנן כריסוסטומוס הוא נחשב לאחד משלושת ההיררכים הקדושים.
