אשמדאי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בדמות מיתולוגית. אם התכוונתם ללהקה שסולנה מכונה אשמדאי, ראו מלכאש.
אשמדאי - מלך השדים במסורות העממיות היהודיות והנוצריות, מקורו קרוב לוודאי בשד הזעם של הדת הזורואסטרית (אווסטית aešma-daewa) והוטמע ביהדות ובנצרות בהשפעה פרסית.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהות
כל מלך שדים לבד משמו הפרטי, נקרא אשמדאי (בדומה לפרעונים). אשמדאי כמו כל שד מת בסופו של דבר, ואז ממליכים מלך אחר במקומו שנקרא אף הוא בשם אשמדאי.
אמו של אשמדאי הנה נעמה ואביו הוא שמדון. [1]
על פי התלמוד, אשמדאי ממונה להזיק, מי שאוכל או שותה מאכלים ומשקאות בזוגות.
בספר הזהר נזכר שעלה ללמוד ב"מתיבתא דרקיע" (מידע זה על אשמדאי מופיע גם בתלמוד במסכת גיטין בסיפור המפורסם על לכידת אשמדאי בידי המלך שלמה)
[עריכה] שימוש באשמדאי
לפי המסופר בתלמוד (גיטין דף סח) ובמדרש, השתמש שלמה המלך באשמדאי, לצורך בניית בית המקדש, כשרצה לגלות על ידו את מיקומה של תולעת השמיר. שר צבאו, בניהו בן יהוידע, לכד את אשמדאי, ואף למד ממנו אחרי לכידתו דברי חכמה.
לאחר תכסיס מתוחכם של אשמדאי, הסיר משלמה המלך את ההגנות שהגנו עליו מפני אשמדאי, והוא זרקו ארבע מאות פרסה ומלך במקומו, עד שוב שלמה המלך מן הגלות, בראות אשמדאי את שלמה ברח ממנו למקום ששהה בו תחילה.
אף אחר כן עדיין פחד שלמה המלך ממנו ומינה שישים גיבורים לשומרו.
בספר הזהר, נזכר כי אשמדאי כתב לשלמה המלך ספר טומאה שהיו בו 1,405 דברי טומאה, ואף נזכרו שני דברים בשמו:
ח"ב קכח. - כל המצוות צריך לשלם עליהם שכר מלא, ואם קבלם בחינם, שורה עליהם רוח טומאה.
ח"ג יט. - הרוצה שלא תידבק לילית בזרעו, צריך לכסות את ראש אשתו שלושים יום, ולא שלושה כפי שנכתב לפני.
התוספות כתבו שהביא למלך שלמה, אדם עם שני ראשים מבני בניו של קין. במדרש [2] מובא המעשה הבא:
כשהוצרכו רבי שמעון בר יוחאי ור' אלעזר בן ר' יוסי לילך אצל הקיסר לבטל גזירות על ישראל, בא אשמדאי לעשות להם נס, ונכנס בגופה של בת הקיסר והיא צווחה הביאו לי את ר' שמעון, וכשבא לחש באוזנה צא! ויצא וביטל המלך את הגזרות. הסיפור דומה להפליא למעשה במעילה יז:, אך ששם הוא בן תלמיון ויש לשער שהיה מלך השדים, ושמו הפרטי היה בן תלמיון.
[עריכה] בספרות הקבלה
בעץ חיים נזכר שאשמדאי הוא מקליפת נוגה,ושאשתו לילית.
הרמ"ק מרחיב בפרדס רימונים על אשמדאי, לפיו לאשמדאי הייתה אשה בשם לילית זעירתא, ואף שנשלט על ידי סמאל הייתה להם מריבה על שידה בשם לילית עולמתא. מלילית זעירתא נולד חרבא דאשמדא "אלפפוניא" וכן נקרא "גור אריה" ממונה על שמונים אלף מלאכי חבלא, ובאותו זמן נולד מלאך "חרבא דמלכא משיחא".
