אריגו בויטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריגו בויטו (באיטלקית: Arrigo Boito; 24 בפברואר 1842, פדובה - 10 ביוני 1918, מילאנו) היה איש ספרות, משורר, מבקר, ליבריתן ומלחין איטלקי. בויטו נודע בזכות הליבריות שלו, הנחשבות ליצירות מופת בתחום זה, ובזכות האופרה "מפיסטופלס" (באיטלקית: Mefistofele) שחיבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
לאחר לימודים בבית הספר היסודי בוונציה, החל בויטו בשנת 1853 בלימודי נגינה בכינור, פסנתר והלחנה בקונסרבטוריון במילאנו, כתלמידו של אלברטו מאצוקאטו. עוד כתלמיד גילה מחשבה משוחררת מקונוונציות מוזיקליות נהוגות ופתיחות כלפי החידושים של התרבויות שמצפון לאיטליה. חדשנות זו ניכרת בקנטטה "הארבעה ביוני" (1860) וביצירתו "אחיות איטליה" (1861). בויטו חיבר אף את הטקסט ביצירות אלה ובכך החל את דרכו בתפקיד הכפול של משורר-מלחין.
בשנת 1861, לאחר שסיים לימודיו בקונסרבטוריון, קיבל בויטו מלגה, ועבר יחד עם חברו הקרוב ועמיתו ללימודים פרנקו פאצ'ו לפריז. בפריז זכה בויטו להכיר, בין היתר, את רוסיני, ברליוז וורדי. עבור זה האחרון, חיבר בויטו את הטקסט הפואטי ליצירה "המנון האומות" ("Inno delle nazioni"), שבוצעה בתערוכה הבינלאומית בלונדון.
בשנת 1862 עזב בויטו את פריס לטובת פולין, מולדת אמו (אמו, שהייתה רוזנת, נפטרה בשנת 1859). בפולין חיבר את הליברית הראשונה שלו לאופרה "המלט" שהלחין ידידו פרנקו פאצ'ו, על פי הטרגדיה הנודעת מאת ויליאם שייקספיר.
בשנת 1866 התנדב בויטו לשרת בצבאו של גריבלדי במלחמת העצמאות נגד אוסטריה.
משחזר למילאנו, התיידד עם המשורר והסופר אמיליו פראגה, חבר לאמני תנועת הסקאפיליאטורה (תנועה אמנותית וספרותית שהתפתחה בצפון איטליה ונפוצה אחר כך גם בשאר איטליה בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה-19), ואף נחשב לאחד מנציגיה הבולטים. בתקופה זו חיבר שירים שונים שחלקם קובצו ב"ספר השירים" ("Libro dei versi") משנת 1877, ואף פרסם את זו שנחשבת לרוב למקורית שביצירותיו, הפואמה הקצרה "Re Orso" ("מלך דוב"), אגדה מבעיתה הכתובה במבנה רב-משקלי נועז.
[עריכה] בויטו כמלחין
יצירותיו של בויטו כמלחין הן מועטות. האופרה המושלמת היחידה שלו מפיסטופלס הועלתה לראשונה בתיאטרון לה סקאלה במילנו ב-5 במרץ 1868 וזכתה לביקורות קשות ולתגובות קשות של הקהל בגלל האופי ה"וגנריאני" שלה, עד שהורדה כעבור שתי הצגות בהוראת המשטרה. בויטו שיכתב את האופרה והכניס בה שינויים רבים. הגרסה המחודשת הועלתה בבולוניה ב-10 באפריל 1875 וזכתה להצלחה רבה. האופרה מועלית עד ימינו.
אופרה נוספת שחיבר בויטו היא נרונה (Nerone), על תקופת הקיסר נירון. בויטו עבד על אופרה זו מ-1877 עד 1915 ולא הספיק להשלים את התזמור של המערכה הרביעית. המנצח ארתורו טוסקניני השלים את התזמור החסר, והאופרה הועלתה בתיאטרון לה סקאלה ב-1 במאי 1924.
[עריכה] בויטו ככותב ליברית
בויטו היה מבוקש ככותב ליברית לאופרות. בשנת 1876 כתב את הליברית לאופרה "לה ג'וקונדה" של אמילקארה פונקיילי. בויטו הופיע כאן וגם באופרות אחרות בשם העט שלו Tobio Garrio, שזה בשיכול אותיות (אנגרמה) - Arrigo Boito.
[עריכה] בויטו וורדי
יחסיהם של בויטו וורדי נמשכו כ-40 שנה וידעו עליות ומורדות. בשנת 1862 חיבר בויטו את המילים לקנטטה המנון האומות שהלחין ורדי עבור התערוכה העולמית בלונדון. בויטו היה גם מבקר מוזיקלי. הוא קרא במאמריו לרפורמות באופרה האיטלקית תוך ביקורת על מלחיני האופרה ובתוכם ורדי. הדבר הכעיס מאוד את ורדי והוא ניתק את קשריו עם בויטו. המוציא לאור ג'וליו ריקורדי הצליח לקשר שוב ביניהם. בויטו שיכתב את הליברית של האופרה סימון בוקנגרה והפך אותה מכישלון להצלחה. לאחר מכן כתב את הליברית לשתי האופרות האחרונות של ורדי - אותלו (1887) ופאלסטאף (1893). בויטו היה ליד מיטתו של ורדי במותו.
בשנת 1893 קיבל בויטו תואר ד"ר כבוד מאוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1912 נבחר כסנטור בסנט האיטלקי. לאחר הצטרפות איטליה למלחמת העולם הראשונה בשנת 1916, הוא ביקר את החיילים בחזית. הקושי והמתח בביקור זה השפיעו על בריאותו, שהחלה להתרופף במהירות. אריגו בויטו נפטר ב-10 ביוני 1918 בגיל 76.
