אפרים אוירבך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אפרים אוירבך (1892 - 1973), משורר יידיש, סופר, עורך ומתרגם.

אפרים אוירבך נולד בבסרביה בשנת 1892. התחנך במוסדות דתיים, אך מגיל צעיר רכש השכלה כללית.

סיפוריו הראשונים, ברוסית, ושיריו הראשונים, ביידיש, נדפסו כשהיה נער בן 17. בשנת 1911 פרסם לראשונה גם סיפורי ילדים בעברית. לימים מיעט לכתוב בעברית, ועיקר כתיבתו הייתה ביידיש. בשנת 1913 עלה לראשונה לארץ ישראל, והיה פועל חקלאי במושבות יהודה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד נהגי הפרדות, במסגרת הצבא הבריטי, והשתתף בפלישה הכושלת לגליפולי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה יצא לארצות הברית והשתקע בה. שנים רבות היה מורה, עורך, עיתונאי, משורר וסופר ילדים בתרבות היידיש בארצות הברית. בארצות הברית פרסם ספרי ילדים, אגדות, עיבודים לסיפורי התנ"ך, וזכרונות מימי גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. כתב על חיי היומיום של הילדים בשירים משוכללים ביידיש, שזיכו אותו בפרסים ספרותיים. הוא זכה לכמה מתרגמים מעולים, שתרגמו את יצירותיו מיידיש, ובהם אליהו מייטוס, שמשון מלצר, ישראל זמורה, דב סדן ואוריאל אופק.

בשנת 1970 עלה בשנית לישראל, והשתקע בתל אביב.

אפרים אוירבך נפטר בתל אביב, בשנת 1973. נכדו הוא התסריטאי דניאל לפין

[עריכה] ספרי אפרים אוירבך בעברית

• בעקבות הגאולה: נהגי הפרדות בגליפולי, תרגם ישראל זמורה, 1980.
• ממעיינות קדומים: שירים ופואמות, תרגמו אליהו מייטוס ודב סדן, 1967.
• קריה לבנה, המשורר ויצירתו, תרגמו אליהו מייטוס ול. קופרשטיין, 1960.