איסמעיל מלך מרוקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מולאי איסמעיל אבן שריף (Moulay Ismail Ibn Sharif) (1645 – 1727), ( مولاي إسماعيل بن الشريف ערבית) מלך מרוקו בשנים 1672 - 1727, היה המלך השני בשושלת העלאווית [1] שמלכה במרוקו מאמצע המאה ה-17 ונחשב כאחד המלכים החשובים שהיו למרוקו.
ב-1672, בהיותו בן 26, הוכתר מולאי איסמעיל למלך. הוא הכיר היטב את העיר מקנס, שבה היה מושל בהמתינו לכס המלוכה, והחליט להפוך אותה לעיר הבירה. הוא נזקק לעשרים שנים נוספות בשלטון, כדי ליצב את ממלכתו ולאחד את השבטים מהם הייתה בנויה הממלכה. רק אז התפנה להגן על מרוקו מפני האויבים מבחוץ. ספרד, ששלטה בצפון מרוקו, פורטוגל ששלטה בעיר מוגדור (כיום אסואירה), אנגליה שהפציצה את טנג'יר בתותחים וצרפת שחייליה התיישבו לחוף הים התיכון.
תוכן עניינים |
[עריכה] צבא בסגנון הצבא העות'מאני
מולאי איסמעיל הקים צבא מקצועי וחזק שמנה 150,000 לוחמים, לרשותם עמדו 12,000 סוסים. צבא זה הורכב משבטים בהם התקיימה נאמנות חזקה לראש השבט ונאמנות למלך, אך תמיד היה חשש ממרידה במלכות. כדי להבטיח את שלטונו, הקים, בנוסף לכך, גם צבא שהושפע מתפיסת צבא האימפריה העות'מאנית וכלל יחידות יניצ'רים (janissaires צרפתית) שהיוו את יחידות העילית של הצבא. הגדודים הללו היו מורכבים מילדים בעלי עור כהה, בני 10-18 שנים, שנלקחו מהוריהם באזור טימבוקטו שב מאלי, או ילדים של שבויי מלחמה או עבדים מאזור הסהרה. ילדים אלו אוסלמו, עברו אימונים מפרכים על מנת לחשל את גופם וגויסו לצבא בגיל 20. הם חיו בנפרד מהאוכלוסייה ובתמורה לנאמנותם בלב ובנפש למלך קבלו טובות הנאה רבות. כאשר השתחררו מהצבא, זכו לפנסיה והשתלבו היטב באוכלוסייה המקומית. לצבא זה היו הצלחות רבות בשמירה על גבולות הממלכה.
[עריכה] קשרים טובים עם לואי ה - 14 מלך צרפת
למולאי אסמעיל היו קשרים מצוינים עם מלך צרפת לואי ה-14 האויב הגדול של ספרד.שתי המדינות חתמו ב-29 בינואר 1682 על קשרים דפלומטים בסן ז'רמן (Saint-Germain). הוא ביקש להתחתן עם נסיכה צרפתית אך המלך הצרפתי סירב. המלך הצרפתי שלח קצינים למרוקו לאמן את הצבא וכן להדריך את הבנאים בבניה ציבורית , בעזרתו של מלך צרפת מולאי איסמעיל בנה בירה לתפארת לרשותו עמדו 25,000 עבדים שבנו את העיר כולל הארמון וההרמון שמנה 500 נשים. מולאי איסמעיל נחשב כאיש בעל מספר הילדים הרב ביותר בהיסטוריה: 888 ילדים [1].
אחרי מותו בגיל שמונים, המשיך בנו, שעלה לשלטון אחריו, את הבניה המואצת בעיר. ב-1755 נהרס הארמון המפואר במקנס ברעידת אדמה. ב-1757 נכדו של מולאי איסמעיל, מוחמד השלישי, העביר את עיר הבירה למרקש.
