איסור ערלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערלה הוא כינוי לפירות העצים בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם, שבהן התורה אוסרת להנות מהפירות. מקור המצווה בויקרא (יט כג), "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל".
עורלה היא מהמצוות התלויות בארץ, אך בניגוד לשאר מצוות אלו היא נוהגת גם בחוץ לארץ (בהקלות מסוימות). דין זה הוא הלכה למשה מסיני.
איסור עורלה חל רק על הפירות של עצי מאכל, ולא על חלקים מהעץ שאינם ראויים לאכילה. בשלוש השנים הללו הפירות אסורים לחלוטין ונאסר ליהנות מהם בכל דרך שהיא. בסיום שנים אלו חל על הפירות דין נטע רבעי.
דיני עורלה מובא במשנה במסכת עורלה שבסדר זרעים. על המסכת יש תוספתא ותלמוד ירושלמי אך לא תלמוד בבלי.
[עריכה] ספרים עיקריים העוסקים בנושא
- רבי משה בן מימון, משנה תורה, ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק י'
- רבי יוסף קארו, שולחן ערוך, חלק יורה דעה, סימן רצ"ד