אטביזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המונח אטביזם (שמקורו במילה הלטינית atavus, סב סבא רבא, ועל-כן, באופן כללי יותר, אב-קדמון) מציין נטייה לחזור אחורה לתכונה של אבות קדמונים. אטביזם הינו נסיגה אבולוציונית בין אם ממשית או משוערת, כגון תכונות שמופיעות מחדש לאחר שנעלמו לפני דורות. אטביזם מתרחש משום שגנים של תכונות פנוטיפיות שהיו קיימות בעבר נשמרים לעתים קרובות ב- DNA, למרות שאינם באים לידי ביטוי בחלק או ברוב האורגניזמים שאוחזים בהם.

[עריכה] דוגמאות

דוגמאות שנצפו כוללות:

• רגליים אחוריות בלווייתנים
• רגליים אחוריות בדולפינים
• בהונות עודפות בסוסים, בדומה לאלו אצל סוסים קדומים
• הופעה נשנית של התרבות מינית אצל צמח הפילוסלה והקרוטונידיאה.

אטביזם נצפה גם אצל בני אדם. לדוגמא, אצל תינוקות שנולדו עם זנב. אפשר גם לראות לכך עדות בבני אדם בעלי שיניים גדולות בדומה לאלו של קופים אחרים.

[עריכה] אטביזם בהיסטוריה

במשך פרק הזמן שבין קבלת האבולוציה והופעת ההבנה המודרנית של גנטיקה, נעשה שימוש באטביזם על מנת להסביר את חזרתה של תכונה מסוימת באינדיבידואל אחרי מספר דורות של היעדרותה. מקרה כזה שמתגלה באינדיבידואל מכונה לעיתים קרובות "נסיגה". במונח זה משתמשים בדרך-כלל בהקשר להופעתן מחדש של תכונות פרימיטיביות באורגניזמים באופן בלתי צפוי.

המושג אטביזם נשמע רבות מפיהם של דארוויניסטים חברתיים, אשר טענו כי גזעים נחותים הפגינו תכונות אטביסטיות, וייצגו תכונות פרימיטיביות יותר מאשר אלו של בני גזעם. הן המונח אטביזם, והן תיאוריית החוק הביוגנטי של הקל, רווים מושגים של אבולוציה במשמעות של התקדמות, של צעידה לקראת מורכבות גדולה יותר ויכולת גבוהה יותר.

בנוסף, המושג אטביזם, כחלק מההסבר האינדיבידואליסטי של הגורמים להידרדרות לפשיעה, היה נפוץ על ידי הקרימינולוג האיטלקי סיזר לומברוזו בשנות השבעים של המאה התשעה-עשרה. הוא עשה ניסיון לזהות תכונות נפוצות בקרב פושעים ותייג את אלו שמצא כאטביסטיות, תכונות "נסיגה" אשר קבעו התנהגות פושעת "פרימיטיבית". עדותו הסטטיסטית והסברה, שתכונות פיזיות קובעות פשיעה בלתי- נמנעת (רעיון זה קרוב בהשקפתו לאאוגניקה) הופרכו זה מכבר, אולם הרעיון שתכונות פיזיות עשויות להשפיע על הסבירות להתנהגות פושעת עדיין רווח במעגלים מסוימים.

הרעיון שבאופן כלשהו ניתן להביא לידי אטביזם באופן מצטבר על ידי הרבעה סלקטיבית, הוביל לשחזור גזעים שנכחדו כגון שור הבר האירופי. גזע זה פותח מגזעים קדמונים בעלי תכונות פרימיטיביות נבחרות, בניסיון "להחיות" את שור הבר האירופי הנכחד.

[עריכה] אזכורים תרבותיים לאטביזם

המונח אטביזם מאוזכר לעיתים אף בדיונים על תרבות. מקצת מהמדענים החברתיים מתארים את חזרתן של נטיות ישנות, "פרימיטיביות יותר" (לדוגמא, דעות לוחמניות, הזדהות שבטית, וכדומה – כל דבר המרמז על אווירה חברתית ופוליטית, אשר אופיינית לתקופה שלפני אלפי שנים) כ"אטביסטית". "אטביזם חוזר ונשנה" הוא כינוי נפוץ לאמונה, שאנשים בעידן המודרני מתחילים לחזור לצורות חשיבה וצורות להתנהגות שנחשבות נסיגה לזמנים עברו. בייחוד משתמשים בזה הסוציולוגים בהקשר לאלימות. מרקסיסטים מתייחסים למעמדות הפרה-קפיטליסטים (כגון מעמד האיכרים, אריסטוקרטיה והמעמד הבורגני-זעיר) כ"אטביסטיים" על מנת לציין, שאינם מתאימים לחלוקת המעמד הדו-קוטבית (בורגנים/פרולטריון) של החברה הקפיטליסטית המודרנית. על-כן, מרקסיסטים רואים בהם כוח ריאקציונרי שינסה לעצור לא רק את הסוציאליזם, אלא אף את תהליך הבורגנות עצמו.

תת-התרבות הניאו-פגאנית משתמשת גם היא באותה טרמינולוגיה ("אטביזם" או "אטביזם חוזר ונשנה" על מנת לתאר כיצד מדינות מערביות, מודרניות חוות את שקיעתה של הנצרות ועליית תנועות דתיות, ששואבות השראה מדתות פגאניות, אשר היו קיימות לפני מאות שנים. יש המציינים לשבח את הופעת התנועה לאיכות הסביבה, את המחקר המדעי, ואת הליברליזם החברתי, אשר תורמים באופן הולך וגדל לחברה חילונית, כזו שהרגשות הדתיים בה נקשרים לעיתים קרובות יותר עם הבעת הערכה לעולם הפיזי ולא יוצאים נגדו. לעיתים קרובות, שימוש במונחים אלו בהקשר לרוחניות אלטרנטיבית או בהקשר מיסטי מרמז על שימוש באלימות על מנת להביע את ההשקפות הדתיות המשתנות – לדוגמא, בספר "אדוני הכאוס" גל של שריפת כנסיות ברחבי סקנדינביה תואר כחלק ממגמה זו, משום שרוב מבצעי העבירה הגדירו עצמם "פגאנים" אשר מבקשים למגר את מה שהם מכנים דיכוי דתי של מאות שנים על ידי הנצרות.

אטביזם הוא מונח מפתח בהסבר של יוזף שומפטר למלחמת העולם הראשונה במאה ה-20 של אירופה הליבראלית. הוא תומך בגישה הליבראלית של יחסים בינלאומיים אשר גורסת כי קהילה בינלאומית אשר מושתת על מסחר תימנע ממלחמה בשל ההרסנות והעלות היחסית שלה. הסיבה שלו למלחמת עולם ראשונה נעוצה ב"אטביזם", ובעטיו, כך הוא טוען, שרידי הממשל באירופה (הקיסרות הגרמנית, האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, והאימפריה האוסטרו-הונגרית דחפו את אירופה הליבראלית למלחמה, ולא המבנה הליבראלי של היבשת גרם לזה. הוא השתמש ברעיון זה על מנת לומר כי ליברליזם ומסחר ימשיכו להוות השפעה משככת ביחסים בין מדינות, וכי מלחמה לא תעמוד על הפרק בין אומות שבנויות על קשרי מסחר.