אופטיקה גאומטרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אופטיקה גאומטרית הינה ענף בפיזיקה העוסק בתופעות האור שניתנות להתפרש כהתפשטות האור בקווים ישרים הנקראים "קרני אור". תאוריה זה פותחה לשם הבנתם ושימושם של מכשירים אופטים כגון: מראות, עדשות וכדומה. התאוריה פותחה על ידי אייזק ניוטון וביססה את הפיזיקה שלה על ההנחה שהאור נע בקווים ישרים במסלול הקצר ביותר. כתוצאה מכך, האופטיקה הגאומטרית מתבססת בעיקר על גאומטריה כדי להסביר תופעות אופטיות כגון שבירה, החזרה ועוד - כאשר ההסברים מוצגים כחישוב המהלך של קרני האור במכשירים האופטיים.
[עריכה] חוקים אופטיים
- עקרון פרמה: האור נע במסלול הקצר ביותר.
- החזרה - אור הפוגע במשטח מישורי יוחזר ממנו תוך קיום התנאים הבאים:
- הקרן הפוגעת, הקרן החוזרת והאנך למשטח הפוגע נמצאים כולם על מישור אחד.
- הזווית של הקרן החוזרת ביחס לאנך למישור הפגיעה שווה לזווית הקרן הפוגעת ביחס לאנך.
- שבירה - חוק סנל
- החזרה גמורה (החזרה פנימית מלאה)
- נפיצה
[עריכה] מכשירים אופטיים
[עריכה] ראו גם
- אופטיקה
- נקודות עיקריות
- אופטיקה פיזיקלית - המסבירה תופעות אופטיות על ידי ההנחה שהאור הוא גל אלקטרומגנטי.
- אלקטרומגנטיות
- גאומטריה אוקלידית
