סאוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העיר האוטונומית של סאוטה
Ciudad Autónoma de Ceuta
منطقة حكم ذاتي سبتة

דגל סאוטה סמל סאוטה
שפה רשמית	ספרדית
עיר בירה	סאוטה
נשיא	חואן חוסה ויוואס לארה (Juan Jesús Vivas Lara)
הכרזת אוטונומיה	14 במרץ 1995
שטח - סה"כ - % משטח ספרד	18.5 קמ"ר -
אוכלוסייה - סה"כ (2006) - % מאוכלוסיית ספרד - צפיפות	75,861 תושבים - 4,101 תושבים לקמ"ר
קיצור ISO 3166-2	CE
אתר אינטרנט רשמי	Ceuta Digital

סאוטה ידועה בערבית כ"סבתה" (سبتة) היא מובלעת ספרדית בצפון אפריקה הממוקמת בקצה הצפוני של המגרב במרוקו לחוף הים התיכון ומצר גיברלטר, אחד מהשטחים הקטנים שנשארו ממרוקו הספרדית ההיסטורית. שטחה של סאוטה הוא כ-28 קמ"ר. המובלעת מתנהלת כמחוז אוטונומי של ספרד. מרוקו טוענת לריבונות על השטח, ותובעת את העברתו לשליטתה, אולם הקהילה הבינלאומית מכירה בו כחלק מספרד.

[עריכה] היסטוריה

במאה ה-5 לפנה"ס שלטו באזור אנשי קרתגו שכינו את העיר "אבילה". האימפריה הרומית השתלטה על העיר בשנת 42 לספירה, והפכה את העיר לנמל צבאי. באותה תקופה נקראה העיר "ספטם" (Septem), וזהו, כנראה, מקור שמה הנוכחי של העיר. כעבור 400 שנה נפלה העיר לידיהם של הוונדלים, ולאחר מכן השתלטו עליה ויזיגותים מאזור ספרד (היספניה), והאימפריה הביזנטית.

בשנת 710, עם התקדמות המוסלמים לעבר ספרד, החליט השליט הוויזיגוטי של העיר לשתף פעולה עם המוסלמים. לאחר מותו עברה העיר לשליטה ישירה הערבים המוסלמים, דבר שעורר את התנגדותם של השבטים הברברים ששכנו באזור. בשנת 740 התחולל מרד של ברברים ח'וארג' (עדה שפרשה מן האסלאם), שבמהלכו חרבה העיר. במאה ה-9 נבנתה העיר מחדש בידי הברברים.

בשנת 1309 נכבשה העיר בידי ממלכת פאס בסיועה של ארגון. בשנת 1415 כבשה פורטוגל את העיר בניסיון לדחוק את רגלי המוסלמים ולהשתלט על נתיבי הסחר. בשנת 1580 איבדה פורטוגל את עצמאותה והפכה לחלק מספרד. בשנת 1640 הפכה פורטוגל שוב לעצמאית, ונכנסה למלחמה עם ספרד. בתקופה זו כבר היו רוב תושבי סאוטה ספרדים, והתייצבו לצד ספרד במלחמה. ב-1 בינואר 1668 הכירה פורטוגל בבעלות מלך ספרד על העיר במסגרת אמנת ליסבון. בראשית המאה ה-20 נמצאה סאוטה בלב הטריטוריה שכונתה מרוקו הספרדית, שטח שהיה נתון לשלטון קולוניאלי ספרדי לפי אמנת פאס משנת 1912. ב-1956 הכירה ספרד בעצמאות מרוקו, והעבירה את "מרוקו הספרדית" לידי ממלכת מרוקו, אולם הערים סאוטה ומלייה נותרו בידי ספרד כיוון שנחשבו לחלק בלתי-נפרד ממנה. סאוטה נחשבה בעבר לחלק מנפת קדיס, אולם כיום היא נחשבת לעיר אוטונומית.

מרוקו תובעת את העברת הערים סאוטה ומלילה לריבונותה. ממשלת מרוקו אף השוותה את מעמדן של הערים למעמדה של גיברלטר, טריטוריה בריטית שספרד תובעת ריבונות עליה. ספרד מצדה טוענת כי השלטון המוסלמי בעיר במהלך ההיסטוריה היה קצר יחסית, ולפיכך אין לתביעה המרוקנית בסיס.

לאחר שנים של הסתננויות יחידים סבלה המובלעת החל מספטמבר 2005 מניסיונות הסתננות המונית של מהגרים אפריקאים שמשתמשים בה (ובמלייה) כדרך להיכנס לאיחוד האירופי שספרד חברה בו. למרות שכבר ב־1992 נחתמה אמנה בין ספרד ומרוקו המסדירה את החזרת המהגרים הבלתי חוקיים למרוקו, אמנה זו לא ממומשת ובפועל אפריקאים המסתננים לתוך המובלעת (למעט מרוקאים) זוכים בסופו של דבר למעמד של פליטים. התגברות ההגירה הביאה את השלטונות הספרדיים להקמת גדר ההפרדה של סאוטה, כמו כן היו מקרים של ירי לעבר המהגרים (שספרד ומרוקו מאשימות אחת את השנייה בו). [1]

[עריכה] ראו גם

• מלייה
• איסלה פרחיל
• מרוקו הספרדית

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סאוטה

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506-1525) • אלקאסר-סגר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • אואדאן (1487-אמצע המאה ה-16)
אפריקה שמדרום לסהרה:	אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888)
מערב אסיה:	בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מוסקט (1515-1650) • בנדר אבאס (1506-1615)
תת היבשת ההודית:	ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); Cananor (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); קולאם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749)
מזרח אסיה:	איי באנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002)
צפון אמריקה:	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
מרכז אמריקה ודרום אמריקה:	ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.