האיים הבלאריים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
 |
|||||
| שפה רשמית | ספרדית וקטלאנית | ||||
| עיר בירה | פלמה דה מיורקה | ||||
| נשיא | פרנסיסק אנטיק אוליבה (Francesc Antich Oliver) | ||||
| הכרזת אוטונומיה | 1 במרץ 1983 | ||||
| שטח - סה"כ - % משטח ספרד |
במקום ה-17 בספרד 4,992 קמ"ר 1.0% |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2006) - % מאוכלוסיית ספרד - צפיפות |
במקום ה-14 בספרד 1,001,062 תושבים 2.2% 195.55 תושבים לקמ"ר |
||||
| קיצור ISO 3166-2 | IB | ||||
| אתר אינטרנט רשמי | Gobierno de las Islas Baleares | ||||
האיים הבלאריים (בקטלאנית: Illes Balears, בספרדית: Islas Baleares) הם ארכיפלג במערב הים התיכון שהוא גם קהילה אוטונומית בספרד. בירת הקהילה היא פלמה דה מיורקה. השפות הרשמיות של האיים הן קטלאנית וספרדית. השם הקטלאני, Illes Balears, משמש את הממשלה הספרדית.
האיים העיקריים הם מיורקה, מנורקה, איביזה ופורמנטרה - כולם אתרי תיירות פופולריים. בארכיפלג נכללים גם האי קבררה, שבו יש פארק לאומי, וכן מספר איונים. איים אלו מתחלקים לשתי קבוצות איים עיקריות:
- האיים הגימנסיים (בקטלאנית: Illes Gimnèsies, בספרדית: Islas Gimnesias) - מיורקה, מנורקה וקבררה.
- האיים הפיטיוסיים (בקטלאנית: Illes Pitiüses, בספרדית: Islas Pitiusas) - איביזה ופורמנטרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
ישנן מספר סברות באשר למקור השם "בלארי". סברה אחת טוענת כי שם זה בא מהמילה היוונית βαλεαρεῖς שפירושה קַלָּעִים, שכן תושבי האיים הצטיינו בקליעה. לפי סברה אחרת, השם הוא ממקור פניקי - כפי הנראה, התחילית בל- מרמזת על האל בעל, שאליו סגדו כנראה תושבי האיים. אולם היוונים עצמם קראו למיורקה ולמנורקה בשם "האיים הגימנסיים" ולא "האיים הבלאריים". הרומאים והקרתגנים הם אלו שהעדיפו לקרוא לשני איים אלו בשם "האיים הבלאריים", ורק מאוחר יותר שאר האיים בארכיפלג נקראו גם הם "האיים הבלאריים".
השם "האיים הגימנסיים" בא מהמילה היוונית γυμνήτες שפירושה "עירום". הכוונה איננה לעירום גופני אלא לכך שתושבי האיים נשאו על גופם ציוד צבאי מועט בהשוואה להופליטים, שהיו חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. גם השם "האיים הפיטיוסיים" מקורו יווני - המילה פיטיוס ביוונית פירושה אורן, והאיים נקראו כך על שום עצי האורן הרבים שהיו בהם.
[עריכה] היסטוריה
ההתיישבות הקדומה באיים הבלאריים החלה באלף השלישי לפנה"ס בערך. בין העמים שישבו באיים הבלאריים היו היוונים, הפיניקים והקרתגים. ב-123 לפנה"ס הרומאים כבשו את האיים, ובפעם הראשונה הארכיפלג כולו היה תחת שלטון אחד. האיים הבלאריים היו חלק מהפרובינקיה היספניה טארקוננסיס.
בשנת 455 לספירה האיים נכבשו על ידי הוונדלים. אולם בשנת 534 צבאו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון כבש את האיים וסיפח אותם לאימפריה הביזנטית. במאות השמינית והתשיעית האיים היו נתונים להתקפות חוזרות ונשנות מבחוץ, עד שב-903 האיים נפלו בידי אמירות קורדובה. לאחר מכן היו חלק מהטאיפה של דניה (בין השנים 1067-1013), חלק מהאימפריה של המוראביטון (1203-1120) ולבסוף חלק מהאימפריה של אלמוואחידון (1203-1287).
במאה ה-13 ממלכת אראגון החלה להתפשט ולשלוט במערב הים התיכון. חיימה הראשון מלך אראגון כבש את מיורקה בשנת 1229 ולאחר מכן את איביזה ופורמנטרה בשנת 1235, ואלפונסו השלישי מלך אראגון כבש ב-1287 את מנורקה, שהייתה אז טאיפה עצמאית. כחלק מממלכת אראגון האיים הבלאריים נהנו מאוטונומיה והיו להם מוסדות שלטון עצמי. האיים הפכו לממלכת מיורקה, שלזמן קצר אף נהנתה מעצמאות מלאה. בעקבות נישואיהם של המלכים הקתוליים ב-1469 ממלכת אראגון אוחדה עם ממלכת קסטיליה, והאיים הבלאריים הפכו לחלק מספרד.
בעקבות מלחמת הירושה הספרדית הצבא האנגלי כבש ב-1708 את מנורקה, שהפך למושבת חסות בריטית עד שנת 1802. כמו כן, פליפה החמישי, שעלה לכס המלוכה הספרדית בעקבות אותה מלחמה, ביטל את כל הסמכויות האוטונומיות של האיים הבלאריים ואף אסר על השימוש בשפה הקטלאנית והוראתה. בתקופת הרפובליקה השנייה (1931-1939) היה נסיון כושל להשיג אוטונומיה לאיים הבלאריים. גם בתקופת הדיקטטורה של פרנקו נאסר על התושבים לגלות שאיפות לאוטונומיה וללמד את הקטלאנית, ורק אחרי המעבר לדמוקרטיה ב-1978 האיים הבלאריים קיבלו מעמד של קהילה אוטונומית והשפה הקטלאנית הפכה בהם לשפה רשמית, נוסף על הספרדית.
[עריכה] גאוגרפיה
הארכיפלג הבלארי נמצא במערב הים התיכון, במרחק של כ-80-90 ק"מ מחופו המזרחי של חצי האי האיברי. שטחם הכולל של האיים הבלאריים הוא 4,992 קמ"ר, כשמיורקה הוא האי הגדול ביותר (3,620 קמ"ר), ואחריו, בסדר יורד: מנורקה (694 קמ"ר), איביזה (571 קמ"ר) ופורמנטרה (83 קמ"ר). המרחק בין הקצוות המזרחי והמערבי של הארכיפלג הוא 270 ק"מ, בעוד שהמרחק בין הקצוות הצפוני והדרומי הוא 160 ק"מ. האיים הם מישוריים ברובם, מלבד חלקו הצפוני-מערבי של מיורקה, שהוא הררי. האקלים השורר באיים הבלאריים הוא אקלים ים תיכוני.
[עריכה] דמוגרפיה
החל משנות ה-60 של המאה ה-20 אוכלוסיית האיים הבלאריים גדלה במהירות בעקבות הבום הכלכלי שיצרה התיירות. בין השנים 1970-2005 גדלה האוכלוסייה ב-76%, בעוד שקצב גידול האוכלוסייה הממוצע בספרד באותן שנים עמד על 30%. נכון לשנת 2006, אוכלוסיית האיים מונה כמיליון תושבים, כאשר כ-79% מהם מתגוררים במיורקה.
כ-16% מהאוכלוסייה הם בעלי אזרחות זרה, נתון שהופך את האיים הבלאריים לקהילה האוטונומית בעלת השיעור הגבוה ביותר של אזרחים זרים בספרד. 40% מהזרים מגיעים מהאיחוד האירופי (גרמנים, בריטים, איטלקים, צרפתים), 34% מאמריקה הלטינית (אקוודורים, ארגנטינים, קולומביאנים, אורוגוואים), 11% מצפון אפריקה ו-7.5% ממזרח אירופה.
| ההתפתחות הדמוגרפית של האיים הבלאריים בין השנים 1900 ו- 2005 | |||||||||||
| 1900 | 1910 | 1920 | 1930 | 1940 | 1950 | 1960 | 1970 | 1981 | 1991 | 2001 | 2005 |
| 311,649 | 326,023 | 338,894 | 365,512 | 407,497 | 422,089 | 443,327 | 558,287 | 685,088 | 745,944 | 878,627 | 983,131 |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: האיים הבלאריים |
|
קהילות אוטונומיות: אזור מורסיה · אנדלוסיה · אסטוריאס · אקסטרמדורה · אראגון · גליסיה · האיים הבלאריים · האיים הקנריים · ולנסיה · חבל הבסקים · לה ריוחה · נווארה · מדריד · קטלוניה · קנטבריה · קסטיליה-לה מנצ'ה · קסטיליה ולאון |
 |
