נובליום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר אטומי | 102 | ||||
| סמל כימי | No | ||||
| סדרה כימית | אקטינידים | ||||
| מראה | |||||
| תכונות אטומיות | |||||
| משקל אטומי | 258 amu | ||||
| תכונות פיזיקליות | |||||
| מצב צבירה בטמפ' החדר | מוצק | ||||
| טמפרטורת התכה | 1100K (827°C) | ||||
| טמפרטורת רתיחה | __לא ידועה__K | ||||
| שונות | |||||
| אלקטרושליליות | 1.3 | ||||
| אנרגיית יינון ראשונה | 642 kJ/mol | ||||
נובליום (Nobelium, הידוע גם בשם Unnilbium) הוא יסוד כימי לא יציב, העשירי במשפחת היסודות הטרנס אורנים וסימנו No. מספרו האטומי של הנובליום הוא 102 ומשקלו האטומי 259 amu. היסוד קרוי על שם הכימאי השבדי אלפרד נובל, שהמציא את הדינמיט וייסד בצוואתו את פרס נובל.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בשנת 1957 קבוצת מדענים שעבדה במוסד נובל לפיזיקה בסטוקהולם בירת שבדיה טענו שיצרו את יסוד 102 על ידי הפצצת איזוטופ קוריום 244 ביוני פחמן 13 על ידי מאיץ חלקיקים. מההפצצה נוצר איזוטופ בעל זמן מחצית חיים של כ-10 דקות. בשנת 1958 קבוצת מדענים אחרת שכללה את אלברט גרסיו, גלן סיבורג, טורבון סיקלנד, גון ר. וולטרון שעבדו באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי ניסו לאמת את התגלית של מעבדת "נובל", והצליחו ליצור איזוטופ נובליום 245 בעל זמן מחצית חיים של כ-3 שניות על ידי הפצצת קוריום 246 בפחמן 12. לאחר מכן קבוצת מדענים שלישית שעבדה במוסד למחקר גרעיני שברוסיה גם כן לא הצליחה להפיק איזוטופ נובליום בעל זמן מחצית חיים של כ-10 דקות אך הצליחו לאשר את התגלית של קבוצת המדענים בברקלי. הקרדיט לגילוי הנובליום ניתן לקבוצת המדענים בברקלי, שהחליטו להמשיך לשמור על שם היסוד כפי שהוא נקרא בהתחלה (נובליום).
[עריכה] איזוטופים
לנובליום עד כה נספרו 14 איזוטופים עם 249 עד 262 נוקליאונים.
- 252-בעל זמן מחצית חיים של 2.3 שניות.
- 253-בעל זמן מחצית חיים של 1.7 דקות.
- 254-בעל זמן מחצית חיים של 0.28 שניות.
- 255-בעל זמן מחצית חיים של 3.1 דקות.
- 259-בעל זמן מחצית חיים של 58 דקות (היציב ביותר).
לשאר האיזוטופים הידועים יש זמן מחצית חיים קצר מ-56 שניות. תוצרי הדעיכה של הנובליום הם: פרמיום 249, 251, 255. ומנדלביום 253, 255, 259.
[עריכה] הפניות
[עריכה] קישורים חיצוניים
האתר web elements
