מלחמת רוסיה-יפן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת רוסיה-יפן התרחשה בשנים 1905-1904. פרצה בעקבות סכסוך בין רוסיה ליפן על השליטה בצפון מזרח האימפריה הסינית המתפוררת - אזור מנצ'וריה וקוריאה.
תחילת המלחמה הייתה מתקפה של הצי הקיסרי היפני על בסיס הצי הרוסי הקיסרי בפורט ארתור ב-8 בפברואר 1904. המלחמה הסתיימה בניצחון יפני לאחר תבוסת הצי הרוסי בקרב צוסימה (27-28 במאי 1905) וכניעת המבצר הרוסי פורט ארתור.
ההפסד של רוסיה במלחמה זו גרם, בין היתר, לפרוץ מהפכת 1905.
נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט תיווך בין שתי המדינות על מנת להגיע לשלום, דבר שהוביל לחתימת הסכם פורטסמות' בניו המפשייר ב-5 בספטמבר 1905, בו רוסיה ויתרה על חצי מהאי סחלין, ועל פורט ארתור וסביבתה, וכן הכירה בשליטת יפן בקוריאה. רוזוולט זכה על הסכם זה בפרס נובל לשלום לשנת 1906.
ההפסד של רוסיה במלחמה היכה בהלם את המערב ואת מדינות אסיה. ההכרה כי מדינה לא-מערבית השכילה לנצח בשדה הקרב מעצמה כרוסיה הפיחה רוח במפרשי תנועות אנטי קולוניאליות בעולם כולו.
למרות שנציגים ממדינות רבות נשלחו לחזות בקרבות מלחמת רוסיה-יפן, איש מהם לא השכיל להבין את השינוי שעשו מכונת היריה, הארטילריה וביצורים בשדה הקרב. לכן המחיר האנושי העצום שעלה נסיון כיבוש פורט ארתור חזר על עצמו שוב 10 שנים אחר-כך בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה.
בין הלוחמים במלחמה היה יוסף טרומפלדור.
תוכן עניינים |
[עריכה] מניעי המלחמה
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, מדינות שונות בחשו בקלחת המזרח אסיאתית, בעוד יפן ניסתה להפוך למעצמה מודרנית. מיקומה של יפן עודד אותה להתמקד בקוריאה וסין הצפונית, מה שהעמידה בתחרות מיידית עם רוסיה. נסיונותיה של יפן לכבוש את קוריאה הביאו למלחמת סין-יפן הראשונה, ובהסכם שימונוסקי (17 באפריל 1895) הועברה קוריאה ליפן, יחד עם טיוואן ולושונקו (פורט ארתור). מעצמות המערב (רוסיה, גרמניה וצרפת) לחצו על יפן לוותר על פורט ארתור, והרוסים חכרו את המקום ל-25 שנה מהסינים ב-1898. באותה עת כבשו חיילים רוסים את מרביתה של מנצ'וריה, ורוסיה התחרתה ביפן על השליטה בקוריאה.
יפן חשה אכזבה מהישגיה המדיניים, והחלה מחפשת נתיב צבאי להגשמת מאווייה הטריטוריאליים. הצבא היפני עבר התחדשות, ולמרות שלא היה גדול כזה הרוסי, יכול היה להתמודד כנגד הכוחות הרוסיים באסיה. ב-4 בפברואר 1904 ביטלה יפן את יחסיה הדיפלומטיים עם רוסיה, וארבעה ימים לאחר מכן פרצה המלחמה.
[עריכה] קרבות 1904
פורט ארתור, השוכנת בחצי האי ליאטונג שבדרום מנצ'וריה, בוצרה על ידי הרוסים והייתה לבסיס ימי חשוב. היפנים הזדקקו לשליטה ימית כדי לנהל את המלחמה על היבשה האסיאתית, ולכן מטרתם הראשונה הייתה ניטרול הצי הרוסי בפורט ארתור.
בליל ה-8 בפברואר, תחת פיקודו של היהאצ'ירו טוגו, פתחו היפנים בהתקפת פתע של טורפדו על ספינות הקרב הרוסיות בפורט ארתור, והזיקו קשות לשתיים מהן בפותחם את קרב פורט ארתור.
סדרה של קרבות ימיים מהוססים התרחשו לאחר מכן, בעוד היפנים לא מצליחים לפגוע בצי הרוסי בשל איום תותחי החוף, והרוסים מהססים לצאת אל הים הפתוח (במיוחד לאחר מותו של האדמירל מאקארוב ב-13 באפריל).
קרבות אלו סיפקו הסחה לפעולה שבה נחתו היפנים בקוריאה וכבשו במהירות את סיאול והמדינה כולה.
בסוף אפריל, כבר היה הצבא היפני (תחת פיקודו של קורוקי איטאי) מוכן לחצות את נהר היאלו אל מנצ'וריה הרוסית.
בניגוד לאסטרטגיה היפנית של השגת ניצחונות מהירים, התמקדו הרוסים בקרבות השהייה כדי להרוויח זמן עד להגעת תגבורות ברכבת הטרנס סיבירית הארוכה. ב-1 במאי התחולל הקרב על נהר היאלו, שהיה קרב היבשה הגדול הראשון של המלחמה. לאחריו התקדמו היפנים תוך שהם מסיגים את הרוסים לעבר פורט ארתור. התקדמות זו לוותה בקרבות קשים, כקרב ננשן ב-25 במאי, שבו היו אבדות היפנים כבדות אל מול חפירות הרוסים. למרות אבידות היפנים לא הצליחו הרוסים לצאת להתקפת נגד ונותרו פאסיביים.
יפן החלה במצור ארוך על פורט ארתור המבוצרת. בחודש אוגוסט ניסה הצי הרוסי לפרוץ מהנמל ולהגיע לולדיווסטוק, אך התגלה והובס בקרב הים הצהוב. הספינות שלא יצאו טובעו גם הן אט אט באש תותחי היפנים הצרים על הנמל. נסיונות לפרוץ את המצור מהיבשה כשלו גם הם, ולבסוף הרוסים נסגו לשניאנג ופורט ארתור נפלה לידי היפנים ב-2 בינואר 1905 לאחר סדרת מתקפות עקובות מדם.
[עריכה] קרבות 1905
לאחר נפילת פורט ארתור היה הצבא היפני חופשי להתקדם צפונה, והנחיל הפסד דחוק לרוסים בשניאנג במרץ 1905. לצורך ניצחון זה נדרשו היפנים להעביר לחזית כל חייל שהיה ברשותם, בהם גם חיילים לא קרביים וזקנים.
באותה עת, בחזית הימית, הרוסים תיגברו את כוחותיהם בשליחת הצי הבלטי לאסיה, תחת פיקודו של האדמירל זינובי פטרוביץ' רוז'דסטבנסקי, סביב כף התקוה הטובה. במהלך מסעם הם גרמו לתקרית עם בריטניה ב־21 באוקטובר 1904, כשירו על ספינות דיג בריטיות אותן חשבו לסירות טורפדו, בזמן שהשייטת הרוסית עברה בתעלת לה-מנש, בסמוך לדוגר בנק (בריטניה הייתה בת ברית של יפן אך שמרה על נייטרליות במלחמה זו).
המסע הארוך גרם לכך שהאדמירל טוגו היפני היה מודע היטב להגעתם, והוא הכין תוכניות קרב לעצירת הצי בטרם יעגון בוולדיווסטוק. טוגו יירט את הצי הרוסי במיצר צושימה, בין קוריאה ויפן.
קרב צושימה התחולל ב־27-28 במאי 1905. הצי היפני היה נחות מספרית באוניות מערכה, אך מהיר יותר ובעל טווח אש עדיף. התבוסה הרוסית הייתה מוחלטת. רוב הצי טובע ושאר ספינות הקרב נשבו או פורקו מנשקן. מתוך 40 אוניות רוסיות רק שש שרדו את הקרב.
[עריכה] התוצאות
כתוצאה מניצחונה המבטיח של יפן במלחמה, הטריטורייה של יפן כיסתה ב-1905 גם את כל קוריאה ומעט מסין ומונגוליה של היום. עם סיום המלחמה נכבש ללא קרב גם חציו הדרומי של האי סחלין משטחה הריבוני של האימפריה הרוסית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- החברה למחקר מלחמת רוסיה יפן (באנגלית)
- מיומנו של רב-חובל רוסי בקרב צושימה (באנגלית)
[עריכה] לקריאה נוספת
- קובנר, רותם (2005), המערכה הנשכחת: מלחמת רוסיה-יפאן ומורשתה, מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 639 עמ'.
- מדזיני, מירון (2006). מפורט ארתור עד הירושימה, עלייתו ונפילתו של המיליטריזם היפני. תל אביב: משרד הביטחון.
- Okamoto, Shumpei (1970). The Japanese Oligarchy and the Russo-Japanese War. New York: Columbia University Press
- Nish, Ian (1985). The Origins of the Russo-Japanese War. London: Longman
