לוצ'יה הקדושה מסירקוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לוצ'יה הקדושה מסירקוזה
לוצ'יה הקדושה בפני השופט פסקאזיו
לידה	283 (מסורתי) בסירקוזה
פטירה	304 בסירקוזה
קדוש ב	הכנסייה הקתולית, הכנסייה האורתודוקסית, הכנסייה הלותרנית
חג	13 בדצמבר
פטרונית של	סירקוזה, עיוורים, רופאי עיניים, חשמלאים

לוצ'יה הקדושה מסירקוזה (איטלקית Santa Lucia da Siracusa) (לפי המסורת 283-304) היא קדושה מעונה נוצרית, המקובלת על הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית. יום חגה במערב הוא ה-13 בדצמבר, בו חל הלילה הארוך בשנה לפי הלוח היוליאני. לוצ'יה הקדושה היא אחת הקדושות היחידות שיום חגן נחוג על ידי כנסיות לותרניות סקנדינביות בטקסים המשמרים יסודות פגנים של חגיגות אמצע החורף מהתקופה הפרה-נוצרית. היא פטרוניתם של העיוורים, של העיר סירקוזה, של הארכיבישופות של סירקוזה ושל מספר יישובים נוספים באיטליה.

תוכן עניינים 1 חיים ומסורת 2 פולחן וימי חג 2.1 סקנדינביה 2.1.1 שבדיה 2.1.2 דנמרק 2.2 איטליה 2.2.1 סירקוזה 2.2.2 נפולי 2.2.3 סבוקה 2.2.4 צפון איטליה 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] חיים ומסורת

בתולדותיה של לוצ'יה הקדושה מעורבות מספר עובדות ואגדות מסורתיות רבות. גבורתה וקדושתה כבר היו ידועות ומקובלות במאה ה-6 לספירה, אך המקור הנפוץ ביותר לתולדות חייה הוא באגדת הזהב (Legenda aurea) מאת יאקופו דה ואראצה (מכונה גם ג'אקומו דה ואראג'ינה), אשר פורסמה בסביבות שנת 1260 ותיארה את חייהם של מספר קדושים. לוצ'יה הקדושה נולדה בסירקוזה, סיציליה, בשנת 283 לספירה, או בסמוך לכך, ומקור שמה במילה "אור" (איטלקית Luce, לטינית Lux). לפי אחת הגרסאות הייתה לוצ'יה הקדושה נצר לארכימדס בן סירקוזה, ומקובל שנולדה למשפחה אמידה ובעלת מעמד בעיר. אביה מת בעת שהייתה צעירה והותיר אותה ואת אמה, אאוטיקיה, חסרות הגנה ותמיכה. אמה, אאוטיקיה, קידשה אותה לאשה לעובד אלילים מקומי, אך בטרם הנישואין פקדה לוצ'יה הקדושה את קברה של אגאתה הקדושה בקטניה, יחד עם אמה, ונדרה בפניה נדר כי תשמור על בתוליה. עוד שטחו לוצ'יה ואמה את תחינתן בפני אגאתה הקדושה כי תביא מזור לאמה של לוצ'יה, אשר סבלה מדיזנטריה קשה. השתיים התפללו סמוך לקבר משך כל הלילה עד אשר נרדמו. בשנתה נגלתה אגאתה הקדושה בפני לוצ'יה והבטיחה לה כי תהיה לתהילת סירקוזה, כפי שהיא, אגאתה, נחשבת בקטניה. לפי אגדה אחת, נרפאה אאוטיקיה ממחלתה באותו רגע ולפי גרסה אחרת קרה הדבר עם שובן של השתיים לסירקוזה. לוצ'יה אשר החליטה שלא להנשא כלל ועיקר, שכנעה את אמה לחלק את המוהר אשר הובטח לחתנה המיועד לעניים (יש האומרים על מנת לסכל את הנישואין), ומשנודע הדבר לחתן, הוא פנה אל השופט פסקאזיו והלשין על לוצ'יה כי התנצרה. פסקאזיו ציווה על לוצ'יה להקריב קרבן למען הקיסר דיוקלטיאנוס, אך היא השיבה כי נתנה את כל אשר היה לה וכי היא מעניקה את עצמה כקרבן לקיסר כדי שיעשה בה כרצונו. לוצי'ה נדונה לשירות בבית זונות, ולפי המסורת משבאו השומרים לקחתה, מילאה רוח הקודש את גופה עד כי היה קשיח וכבד כהר. השומרים לא הצליחו להזיזה ממקומה גם כאשר קשרו את גופה לקבוצת שוורים. פסקאזיו הורה לנקר את עיניה של לוצ'יה, אך גם משנעשה הדבר, בדרך נס היא לא איבדה את מאור עיניה. בנסיון אחרון, ניסה פסקאזיו לשלוח אש בגופה של הקדושה המעונה, אך זו לא שרפה אותו, ולכן ערף את ראשה. לוצ'יה הקדושה מתה בשל אמונתה בשנת 304 לספירה. לפי אחת האגדות השיב האל את עיניה של לוצ'יה למקומן.

לוצ'יה הקדושה הפכה בשל כך לפטרוניתם של העיוורים והחולים במחלות עיניים, רופאי העיניים והחשמלאים, והיא מתוארת פעמים רבות באמנות כאוחזת במגש זהב או כסף שעליו מונחות שתי עיניה או שלהבה עולה ממנו. עוד מיוחסת לה החרב.

[עריכה] פולחן וימי חג

יום חגה הרישמי של לוצי'ה הקדושה הוא ה-13 בדצמבר. בעבר נחוג בכל העולם הנוצרי המערבי, אולם כיום הוא מצוין בעיקר בסקנדינביה, באיטליה ובמספר ארצות נוספות בדרום אירופה. ביום זה חל הלילה הארוך בשנה עד להנהגת הלוח הגרגוריאני ב-1582. העובדה כי ארצות הצפון אימצו את הלוח הגריגוריאני 200 שנה לאחר מכן, כמו גם הקשר ההגיוני בין התחדשות השמש לבין רעיון האור שבשמה של הקדושה ולמוטיב העיוורון-ראיה שבמותה, הביאו לכך שללוצ'יה הקדושה וליום חגה נודעת חשיבות מיוחדת בכל ארצות סקנדינביה.

[עריכה] סקנדינביה

בשבדיה, דנמרק, נורבגיה ופינלנד נהוג לקיים תהלוכה ביום חגה של הקדושה. הבת הבכורה צועדת כשכתר נרות על ראשה, ואחריה צועדות נשים נוספות בשמלות לבנות האוחזות בנר בידיהן. הנרות מסמלים את האש אשר לא נטלה את חייה של הקדושה. הנשים שרות את השיר הנפוליטני הנודע סנטה לוצ'יה "Santa Lucia", אף ששיר זה נכתב אודות רובע בעיר הנושא שם זה, ולא אודות הקדושה עצמה. מילות השיר בשפות המקומיות מותאמות לאירוע.

[עריכה] שבדיה

בשבדיה הונהגה לראשונה תהלוכת לוצ'יה ציבורית ובחירת "לוצ'יה" בעקבות יוזמה של עיתון מקומי בסטוקהולם בשנת 1927. המנהג התפשט וכיום נבחרת לוצ'יה מידי שנה בבתי ספר, ערים, אזורים ואף ברמה הלאומית. הלוצ'יה הנבחרת נוהגת לבקר בכנסיות, בבתי זקנים ולסייר ברחובות, תוך שירת שירים מתאימים וחלוקת עוגות זנגביל הנחשבות למאכל מסורתי של חג זה. מאכל מסורתי נוסף ביום זה הוא "עוגיות לוצ'יה" המכילות זעפרן. בתהלוכה משתתפים גם בנים השרים שירי חג מולד ובמיוחד שיר המוקדש לסטפן הקדוש.

[עריכה] דנמרק

בדנמרק נחוג החג באופן ציבורי לראשונה בשנת 1944. הוא יובא משבדיה "במטרה להפיץ אור ותקוה" בתקופת האפלה של מלחמת העולם השנייה וכמחאה שקטה כנגד שלטון הכיבוש הנאצי. בדנמרק נודעת לחג משמעות דתית יותר מאשר בשבדיה והקשורה בעונת חג המולד. נהוג להדליק נרות בבתים בערב החג ולכבות את תאורת החשמל.

[עריכה] איטליה

[עריכה] סירקוזה

בסירקוזה, עיר הולדתה של לוצ'יה הקדושה, נערכת ביום חגה תהלוכה מקתדרלת סירקוזה ועד לכנסיית קבר לוצ'יה הקדושה. המאמינים צועדים בתהלוכה ברגליים יחפות, ובקצה התערוכה רוכבים פרשים בבגדים אופיינים למאה ה-18 ומושכים את "מרכבת הסנאט" מתקופת הברוק. על המרכבה מונח איקונין המוצג בציבור משך שמונה ימים לאחר התהלוכה, מועד בו הוא מושב בתהלוכה נוספת אל הקתדרלה.

בסירקוזה נחוג חג נוסף לזכר הקדושה ביום ראשון הראשון בחודש מאי, הוא יום "לוצ'יה הקדושה של השלווים" (Santa Lucia delle quaglie). מקורו של יום זה ברעב שהיכה בעיר במאה ה-17. התושבים פנו לקדושה בבקשת עזרה וקיימו תהלוכה תוך שהם נושאים איקונות. להקת שלווים שעפה מכיוון הנמל בישרה את בואה של ספינה עמוסת דגן, ועל כן נהוג במהלך חג זה לשחרר שלווים לחופשי.

[עריכה] נפולי

ברובע סנטה לוצ'יה בנפולי נפתחות החגיגות לכבוד הקדושה ביום שבת שלפני ה-13 בדצמבר, בתהלוכה בה נושאים המאמינים פסל מוכסף של גוף הקדושה (ללא ראש או גפיים) עד לכנסייה שעל שמה. בערב שלפני ה-13 בדצמבר נערכת בעיר תהלוכת מאמינים מלווה בלפידים ונרות המסמלים את אור הקדושה הגובר על חשכת הליל. במשך יום המחרת נערכות מיסות רבות עד שבשעה 18:30 ננעלים אירועי החג במופע זיקוקין די-נור.

[עריכה] סבוקה

בנוסף לחג לוצ'יה הקדושה ב-13 בדצמבר, חוגגים תושבי הכפר סבוקה (Savoca) בנפת מסינה חג נוסף לכבוד לוצ'יה הקדושה ביום ראשון השני בכל חודש אוגוסט. לוצ'יה הקדושה מיוצגת על ידי ילדה מקומית לבושה בלבן הנישאת על כתפיו של גבר והאוחזת בידה דקל זהב, סימלה של הקדושה במסורת המקומית. הילדה מוקפת בבני אדם מחופשים המנסים לפתותה. ראשון להם הוא השטן הלבוש בבגד אדום ומסיכה, והאוחז בידיו קילשון מעוקל. סביב מותניה של הילדה קשור חבל בו אוחזים משתתפים בתהלוכה המחופשים לרומאים, ובקצהו של החבל קשורים שני שוורים. התהלוכה מקיפה את הכפר שלוש פעמים ובמהלכה אל לה לילדה לשים את ליבה לפיתויים המקיפים אותה. בסיומה של התהלוכה בכיכר המרכזית בכפר, מורדת הילדה מכתפיו של הגבר שנשאה ורוכנת בפני הקהל; השוורים משוחררים, הרומאים נפוצים לכל עבר, וזהו האות לפתיחת החגיגות.

[עריכה] צפון איטליה

באזורים מסוימים בצפון איטליה נוהגים הילדים לכתוב מכתב ללוצ'יה הקדושה סמוך לפני יום חגה ולבקש ממנה את המתנה בה הם חפצים. הם מציינים כי התנהגו כיאות במשך השנה החולפת ועל כן הם ראויים למתנה המבוקשת ולא לפחם השמור לילדים "רעים". על מנת לשאת חן בעיני הקדושה והעוזרים לה לחלק את המתנות, נהוג להשאיר להם מאכלים שונים, הכוללים, בהתאם למסורת המשפחית, לחם, פירות, מים, יין ועוד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוצ'יה הקדושה מסירקוזה

• אתר אודות השיר santa Lucia (כולל קובץ קול של המקור האיטלקי)