נס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בהתערבות אלוהית בטבע. אם התכוונתם לפירושים אחרים לנס, ראו נס (פירושונים).
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
נס הוא מאורע או תופעה מפליאים, שבדת מייחסים לו התערבות אלוהית במתרחש בטבע. בדתות שונות, ולעיתים אף באותה דת, קיימות תפישות שונות למושג נס.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
בדרך כלל מתייחסים לנס כהתרחשות של מאורע שאינו יכול להתרחש כדרך הטבע, במיוחד מאורעות המהווים הצלה, כמו החלצות מתאונת דרכים וכדומה. עם זאת, יש הרואים גם בפורענויות שעל פי דרך הטבע התרחשותן נראית בלתי מסתברת מעין "נס" במובן זה שהתרחשותן מעידה על התערבות על טבעית.
המתמטיקאי ג'ון אדנזור ליטלווד תבע את חוק ליטלווד, שקובע שכל אדם צריך לצפות שיקרה לו נס בקצב של בערך פעם בחודש.
ביהדות היו הוגי דעות רבים, במיוחד מחוגי הקבלה והחסידות, שטענו שלמעשה היקום הוא נס שהרי אינו יכול להתקיים בלי שאלוהים יקיים אותו. טענה דומה העלה הפילוסוף יובל שטייניץ בספרו טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה, שם הוא ניסה להראות שמאז דחיית העקרונות האריסטוטליים בפיזיקה, לא ניתן להסביר שום שינוי, במרחב או בזמן, אלא על ידי ישות לא גשמית.
[עריכה] נסים כהוכחה לקיום האל
מאמיניהן של דתות מונותאיסטיות טוענים שנסים מהווים הוכחה לקיומה של ישות כל-יכולה, יודעת-כל ונדיבה הקרויה אלוהים כלומר:
- ישנם אירועים שנראים על טבעיים.
- ההסבר הטוב ביותר לאירועים אלה הוא שהם בוצעו על ידי ישות על-טבעית.
- מכאן יש להסיק שישנה ישות על-טבעית (לדוגמה, אלוהים) שמבצעת את מה שנראה כלא ייתכן.
טיעון זה נפוץ אצל מטיפים נוצריים או ארגוני חזרה בתשובה, בעיקר בהתייחסם למאורעות המתוארים בתנ"ך (או בברית החדשה). הם מתייחסים גם למאורעות ניסיים המתרחשים לטענתם כיום, כגון חזרה לחיים ממות קליני ואנשים בעלי יכולות ריפוי או חיזוי העתיד.
[עריכה] הטיעון של יום כנגד קיומם של נסים
הטיעון החזק ביותר של הפילוסוף דייוויד יום כנגד אמונה בנסים, פותח בעקבות טיעון של ג'ון טילוטסון, הארכיבישוף מקנטרברי. טילוטסון ואחרים, כמו ויליאם קלינגוורת' לפניו ובן דורו הבישוף אדוארד סטילינגפליט, טענו כי הם מגינים על "השכל הישר" של הנצרות, כלומר על הכנסייה האנגליקנית. הטיעון של טילוטסון כנגד הדוקטרינה הקתולית של ההמרה בנצרות (האמונה שלחם ויין הקודש הופכים לבשרו ודמו של ישו) או "הנוכחות האמיתית של אלוהים" היו פשוטות וישירות. הרעיון נגד את השכל הישר, אמר.
הדוקטרינה טוענת כי הלחם והיין שימשו בטקסי השיתוף הכנסייתיים השתנו בישותם כך שהלחם והיין הפכו בחושי המאמינים לגוף ולדם של ישו. אם זה נראה כמו לחם, מריח כמו לחם ויש לזה טעם של לחם, לפיכך זה לחם. כדי להאמין אחרת משמעותו לוותר על הבסיס לכל הידע המבוסס על נסיון החושים. כל דבר יכול להיות שונה ממה שהוא נראה לחושים. לטיעון זה אין דבר עם הטיעון הספקני על אודות אי הוודאות של ידע החושים. טיעון זה איננו על אודות ביטחון במה שאנחנו חשים אלא על אודות אמונה הגיונית.
אם הקתולים צודקים אודות ההמרה, אזי ספר יכול להיות בישוף, או שאגס יכול להיות קתדרלת וסטמיניסטר. כל דבר שאנו תופסים יוכל להיות לא שייך למה שהוא נראה לנו. עולם כזה יהיה בלתי הגיוני ואינו ראוי לאלוהים. אם לא ניתן להאמין בחושים במקרה ספציפי זה, אי אפשר להאמין להם בשום מקרה. כדי להאמין בהמרה, יש צורך לזנוח את הבסיס לכל הידע - נסיון החושים.
[עריכה] נסים ביהדות
ביהדות מבחינים בין שלושה סוגי ניסים:
- נס גלוי
- נס נסתר
- עצם קיומו של העולם
בתנ"ך מתוארים אמנם מספר נסים גלויים, אך אלו אינם מרכזיים בו. לעומת זאת, הנביאים מדגישים פעמים רבות את הניסים הנסתרים וחוזרים על כך לכל מלך - הניצחון יבא אם תתנהג כראוי, לא אם הצבא יהיה יותר חזק. תפיסה זו נשארה מושרשת ביהדות, אם כי יש בה גוונים שונים, כך למשל הרמב"ם סבר שההשגחה הנסתרת הזו קיימת רק כלפי הצדיקים, בעוד הוגים אחרים הרחיבו אותה עד לחלקים הקטנים ביותר של המציאות. למשל, אחת הפרשנויות הנפוצות של מגילת אסתר - מגילה שאלוהים אינו מוזכר בה ולו גם פעם אחת, עוסקת במשמעות השם "אסתר" (מלשון נסתר) ולדברים שהתרחשו במגילה כרמז לכך שאלוהים פועל מאחורי הקלעים של עולם המציאות, כמאמר הפסוק "ואנכי אסתר אסתיר פני" (דברים לא, יח).
באופן כללי, נהוג להבדיל בין היחס לאדם פרטי לבין עם ישראל בכללו. גם הוגים שיצמצמו את ההשגחה והנסים ביחס לאדם פרטי יסכימו לקיומם ביחס לעם ישראל. מסיבה זו רבים סבורים כי ניצחונותיו של צה"ל במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים הם התערבות אלוהית.
[עריכה] אין סומכין על הנס
הכלל הוא שאין סומכין על הנס [1], כלומר על אדם להיזהר, ולא לקחת סיכונים מיותרים בתקווה שיקרה לו נס. המחשה לעיקרון זה מופיעה בסיפור התלמודי הבא (מגילה, ז ע"ב):
- רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום. קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: "ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי". אמר ליה: "לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא". (הסיפור בעברית: רבה ורבי זירא ערכו סעודת פורים ביחד, והשתכרו. קם רבה ושחט את רבי זירא. למחרת ביקש רבה רחמים, ורבי זירא קם לתחייה. כעבור שנה פנה רבה לרבי זירא והזמין אותו לערוך שוב סעודת פורים יחדיו. ענה לו רבי זירא: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס).
[עריכה] נסים בנצרות
על פי הנצרות, ההכרה במעמדו של ישו כבעל תכונות אלוהיות נבעה משורה של נסים שבוצעו על ידו, ביניהם הליכה על מים, ריפוי של חולים באמצעות נגיעה בהם בלבד, הפיכת מים ליין, וקימה לתחיה שלושה ימים לאחר שנצלב ונקבר.
גם בהמשך ההיסטוריה של הנצרות מתוארים נסים רבים שקרו בדרך כלל לאנשים שהוכרזו כקדושים נוצריים (אחד מהתנאים של הכרזת לקדוש היא "הוכחת" קיום ניסים על ידו).
[עריכה] לקריאה נוספת
אריק יפת (עורך), על הניסים: סיפורים מגוש קטיף, הוצאת ספרית נצרים, 2005. לקט סיפורי ניסים, מסופרים על ידי המאמינים בהם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אלכסנדר קליין, בעיית הנס בהגות היהודית, באתר דעת
- מייקל שרמר, נס ברחוב ההסתברות, באתר סיינטיפיק אמריקן
