הגושרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הגושרים הוא קיבוץ באצבע הגליל. הקיבוץ הוקם בספטמבר 1948 על ידי עולים מטורקיה, בתחילה במבנים הנטושים של יישוב קודם בשם נחלים, ומאוחר יותר הוא עבר כקילומטר צפונה לנקודה חדשה בסמוך לכביש הראשי, קרית שמונה - קיבוץ דן. העולים בחרו בשם "הגושרים" שמסמל את היותם גשר בין הארץ לבין הגולה. הקיבוץ מפורסם בכך שבתחומו נמצאים מספר נחלים ונביעות, עם נחל הקורן ואחד מפלגי הדן העובר לאורך בתי החברים, וכן עין הגושרים (המכונה גם "המעין הקדוש" על ידי תושבי הקיבוץ).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 מושב נחלים 1.2 הקיבוץ 2 ענפי המשק 2.1 תיירות 2.2 חקלאות 2.3 תעשייה 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] מושב נחלים

בשנת 1943 החליטה הסוכנות היהודית להקים חמישה יישובים באצבע הגליל. היישובים, שכונו "מצודות אוסישקין", חולקו בין תנועות ההתיישבות: השומר הצעיר הקים את קיבוץ דן, הקיבוץ המאוחד את דפנה, הציונים הכלליים את שאר ישוב, תנועת המושבים את בית הלל, והפועל המזרחי את מושב נחלים.

ב-31 באוקטובר 1943 הגיעו למקום אנשי ארגון ירושלים של תנועת הפועל המזרחי. מיד עם הגעתם החלו חיכוכים בינם לבין תושבי הקיבוצים הסמוכים, שדרשו מהם לעזוב את המקום. המתיחות הגיעה לידי כך שתושבי נחלים נאלצו לשאול מחרשות מקיבוץ דגניה הרחוק. גם בתחום הביטחון לא היה שיתוף פעולה בין היישובים, אף לא בעת מלחמת העצמאות. לאחר שבמהלך המלחמה פונו הנשים והילדים לחיפה, החליטו גם הגברים לעזוב, ולאחר מספר נסיונות, המושב הוקם לבסוף מחדש בשנת 1952, ליד פתח תקווה.

[עריכה] הקיבוץ

זמן קצר לאחר שאנשי נחלים עזבו את המקום, עלה לקרקע גרעין העולים מטורקיה. הם התיישבו בתחילה במבנים הנטושים של נחלים אולם עברו לאחר תקופה קצרה למקום הנוכחי שבסמוך לפלג של נחל דן, ליד חורבות ארמונו של האמיר פעור, שמכר את האדמות לקק"ל ב-1940.

הפילוג בקיבוץ המאוחד בשנות ה-50 הביא לכמה גלים של מתיישבים חדשים שהגיעו מקיבוצים אחרים: איילת השחר וכפר גלעדי (1952), נוה אור (1954) ויד חנה (1955)ואשר תרמו רבות לייצובו ולביסוסו של הקיבוץ הצעיר.

הקיבוץ החל בהליך הדרגתי של הפרטה בשנת 1991, ומשנת 2000 הוא פועל במודל של "רשת ביטחון", שמשמעותו הפרטה כמעט מלאה. חברי הקיבוץ מקבלים שכר עבור עבודתם, ובמקביל משלמים מעין מס קהילתי, שנקבע על ידי האסיפה הכללית.

[עריכה] ענפי המשק

[עריכה] תיירות

בית ההארחה של הקיבוץ הוקם כבר בשנת 1953 על חורבות ארמון החורף של האמיר פאעור, ראש שבט ערב אל-פאדל (שמרכזו בואסט שברמת הגולן). ב-1997 הוכנס שותף פרטי לניהול בית ההארחה, הוא הפך לבית מלון ושינה את שמו ל"מלון בטבע". בנוסף, מפעיל הקיבוץ את "קייקי הגושרים", להשכרת סירות קיאק לשיט בנחל שניר. בתחומי הקיבוץ עובר מסלול רגלי קצר המכונה "עמק הנהר הנעלם".

[עריכה] חקלאות

במהלך שנות ה-50 התפתחו ענפי הלול, הרפת, התפוחים, הירק, הדגים וההדרים. עם התפתחות ענפי התעשייה והתיירות ירד משקלם של אלה, וחלקם נעלמו. כיום יש בקיבוץ מטעים, פרדסים, גידולי שדה ולול של עופות לבשר.

[עריכה] תעשייה

ב-1974 רכש הקיבוץ את מפעל "מפרו" לפלסי מים. ב-1986 החל המפעל לייצר מכשירים חשמליים ידניים להסרת שיער "סופט אנד איזי" שנקראו בהמשך "אפיליידי". מכשירים אלה זכו להצלחה בקנה מידה עולמי, אך הקיבוץ לא השכיל לנצל את ההכנסות האדירות לפיתוח מוצרים נוספים, וכעבור 4 שנים התרסק המפעל כלכלית ונמכר לגורם חיצוני על ידי כונס הנכסים. התרסקות זו האיצה את תהליכי ההפרטה של הקיבוץ. אין כיום לקיבוץ מפעל תעשייתי כלשהו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר הבית של הקיבוץ
• זאב גלילי, הפינוי הראשון של ישוב בידי יהודים, מקור ראשון והטור המכוון של זאב גלילי:"היגיון בשיגיון
• תמונת לוויין של הגושרים באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"

קיבוצי המועצה האזורית הגליל העליון
איילת השחר · ברעם · גדות · גונן · דן · דפנה · הגושרים · חולתה · יפתח · יראון · כפר בלום · כפר גלעדי · כפר הנשיא · כפר סאלד · להבות הבשן · מחניים · מלכיה · מנרה · מעיין ברוך · משגב עם · נאות מרדכי · סאסא · עמיר · צבעון · קדרים · שדה נחמיה · שמיר · שניר