אדוארד מייברידג'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארד מייברידג' (Eadweard Muybridge 9 באפריל 1830 - 8 במאי 1904), צלם אמריקני יליד בריטניה וממבשרי אמנות הקולנוע; הראשון שהצליח לצלם תנועה מהירה, והראשון שעשה שימוש במספר רב של מצלמות סטילס במטרה ליצור אשליה של תנועה המבוססת על עקרון רציפות הראייה. מייברידג' המציא במסגרת ניסוייו מתקן הקרנה של תמונות נעות (בשם זופרקסיסקופ), שהקדים בכמה שנים את מקרן סרטי הקולנוע הנמצא בשימוש עד היום.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנים ראשונות
מייברידג' נולד כאדוארד ג'יימס מוגרידג (Edward James Muggeridge) בקינגסטון, אנגליה. הוא שינה את שמו כמה פעמים, למייגרידג' תחילה, ומאוחר יותר למייברידג', בעת שהיגר לארצות-הברית בשנות החמישים של המאה ה-19. בשנת 1855 הגיע לסן פרנסיסקו והחל קריירה של סוכן ספרותי ומוכר ספרים. הוא החל לגלות עניין בצילום במיוחד בשנת 1860 בעת שהחלים מתאונת כרכרה שאירעה לו בטקסס, ובה כמעט ונהרג. מייברידג' נסע לאנגליה כדי להשתקם ולהחלים, ושיטת הטיפול שלו, שהתבססה על "ריפוי טבעי" ותראפיה בעזרת פעילות בטבע, הביאה אותו לשקוע בלימוד ותרגול של צילום טבע. ב-1866 חזר מייברידג' לסן-פרנסיסקו והצטרף לעסק צילום מקומי.
[עריכה] תצלומי המערב
מייברידג' החל לבנות את שמו כצלם בשנת 1867, בסדרת תצלומים של פארק לאומי יוסמיטי (רובם תצלומים ששיחזרו דימויים של צלם הנופים האמריקאי הידוע קרלטון א' ווטקינס). מייברידג' זכה במהרה בהצלחה כצלם נופים, שתיארו את ההוד וההדר האקספרסיביים של מראות המערב. רוב תצלומיו נלקחו בטכניקת לוח הצילום הרטוב, ובפורמט סטריאוסקופי. מאחר וחומרי הצילום באותה תקופה היו רגישים לגלי אור כחולים יותר מאשר לגלים ירוקים (ואדומים), לא ניתן היה להגיע לחשיפה נכונה אחת, בה התקבלו פרטים גם בקרקע וגם בשמיים. במרבית תצלומי הנוף, לפיכך, אזור השמיים נחשף בחשיפת יתר והפך למשטח אחיד ונטול פרטים. מייברידג' פיתח שיטות צילום מיוחדות ומניפולטיביות, שאיפשרו לו ליצור שמיים דרמטיים ומלאי עננים, בעזרת תריס שחילק את חשיפת לוח הצילום לזמני חשיפה שונים. לעתים יצר שני נגטיבים מאותו מראה, אך בחשיפות שונות שהותאמו פעם לתאורת הקרקע ופעם לתאורת השמיים; משני הנגטיבים הללו יצר, לאחר מכן, הדפס אחד. מייברידג' היה רגיל למניפולציות צילומיות, ולמרבה ההפתעה, השתמש בהן גם בכמה מניסוייו המדעיים בצילום תנועה[1]. את התצלומים פרסם תחת הפסבדונים "הליוס" (Helios).
בקיץ 1868 התמנה לצלם משלחות של צבא ארצות הברית לאזורים שנרכשו זה עתה באלסקה. בשנת 1871 קבוצת "המחקר הגאולוגי של קליפורניה" הזמינה את מייברידג' לצלם מחקר בסיירה העילית. באותה השנה התחתן הצלם עם פלורה סטון. בשנים הבאות ערך עוד מספר מסעות כצלם מצליח. בשנת 1873 חברת הרכבת המרכז-פסיפית התקדמה לתוך אזורים אינדיאנים, וצבא ארצות הברית שכר את מייברידג' לצלם את מלחמת המדוק (Modoc War) בצפון קליפורניה, שהחלה בעקבות הפלישה.
[עריכה] סטנפורד וחידת הסוס הדוהר
בשנת 1872 שכר איש-העסקים לילנד סטנפורד, מושל מדינת קליפורניה לשעבר, נשיא חברת הרכבת המרכז-פסיפית ובעליהם של מסלולים למירוץ סוסים, את שירותיו של מייברידג' כצלם כדי לצלם את סוסיו. במסגרת ניסיונותיו לפתח אורווה של סוסי המרוץ המשובחים ביותר בארץ, ניסה סטנפורד לפתור את החידה העתיקה בנוגע לתנועת סוסים: האם ישנו רגע בדהרת הסוס בו עוזבות כל פרסותיו את הקרקע והוא אינו נוגע באדמה. סטנפורד תמך בסברה לפיה רגלי הסוס ניתקות מן הקרקע בעת הדהירה. אגדה מספרת שהמושל לשעבר לא הסתפק רק במחקר האקדמי, אלא הוסיף גם התערבות על סכום עתק של 25,000 דולר לטובת טיעונו. עם זאת, מעולם לא הוכח קיומה של ההתערבות.
סטנפורד ניסה לרשום את תנועת הסוס בעזרת מכשירים מכאניים שונים, אך ללא הצלחה. אי-לכך, פנה אל מייברידג', שהיה מהצלמים הידועים ביותר במערב ארצות-הברית, בהצעה שיפיק עבורו דימוי בודד בו יראה הסוס באוויר. מייברידג' הופתע מההצעה הנועזת, שכן, כפי שציין בכתביו מאוחר יותר, באותה תקופה ניסיונות לצלם תנועה היו נדירים ונעשו רק על ידי צלמים הבולטים ביותר, וגם אז הוגבלו לרישום של סצינות רחוב צפויות, שלא היו מהירות יותר מקצב הליכה רגיל. מייברידג' הודיע לסטנפורד שניסיון כזה מעולם לא נעשה לפניכן, וכי הצילום עדיין לא הגיע לרמת תחכום שמאפשרת רישום של סוס בדהרה, אך סטנפורד השיב לו "חושבני שאם תיתן דעתך לנושא, תצליח לעשות זאת, ואני מבקש שתנסה" [2].
מייברידג' אכן החל לנסות לפתור את החידה, והשתמש בכל הכלים שעמדו לרשותו, אך ניסיונותיו נקטעו לזמן מה בעת שעזב את המדינה בשל משפט הרצח בו היה מעורב.
[עריכה] זיכוי מאשמת רצח
בשנת 1874, בעודו בסן-פרנסיסקו, גילה מייברידג' שלאשתו יש מאהב, מיג'ור הארי לרקינס, וב-17 באוקטובר אותה שנה, בעת שפגש את המאהב, פנה אליו במילים: "ערב טוב, מיג'ור, שמי הוא מייברידג' וזוהי התשובה למכתב ששלחת לאשתי", וירה למוות בקצין [3].
מייברידג' חשד שלרקינס הוא למעשה האב של בנה של אשתו (למרות שכבוגר, דמה הבן באופן ניכר למייברידג'). הוא הואשם באשמת הריגה, נשפט וזוכה על בסיס "רצח מוצדק" (justifiable homicide). סטנפורד היה זה ששילם עבור הגנתו המשפטית של צלם הסוסים שלו.
מקרה זה שימש כמקור השראה לאופרה "הצלם" של המלחין פיליפ גלס, ובה משפטים מתוך מכתביו של מייברידג' לאשתו בעת המשפט.
[עריכה] המצאת הצילום הרציף
עד שחזר מייברידג' לאחוזתו של סטנפורד ב-1877, הספיק האחרון להתוודע לניסוייו של הרופא והמדען הצרפתי אטיין-ז'ול מארה, שסבר אף הוא שישנו רגע בו הסוס מצוי כולו באוויר (ראו כאן). מארה חקר את תנועתן של חיות שונות, והשתמש במתקני הדמיה שונים בניסיון לרשום את רצף התנועה. ניסוייו של מארה לא עלו עדיין יפה, אך הן הובילו את סטנפורד לרעיון ליצור סדרת תצלומים שירשמו את כל שלבי תנועת הסוס. סטנפורד רכש מערך שלם של מצלמות סטילס, ומייברידג' מיקם כתריסר מהן לאורך מסלול המרוץ של הסוס, כשברקע כל תמונה קיר לבן ועליו מסומנים מספרים עוקבים במרחק 21 אינץ' זה מזה. לתריסי המצלמות, שפותחו על ידי מהנדס הרכבות של סטנפורד, ג'ון ד. איזקס (John D. Issacs) הוצמדו חוטי כותנה מגולוונים, שנמתחו לרוחב מסלול הדהירה, כך שהסוס משך אותם בדרכו, ובכך הפעיל את המצלמות האחת אחרי השנייה.
ב15 ביוני 1878 סטנפורד ומייברידג' ערכו תצוגה פומבית ראשונה של שיטת הצילום החדשה שפתחו, והצליחו להפיק סדרה מוצלחת של סוס בתנועה. בניסויים שערכו באותו הקיץ נרשמו בפעם הראשונה כל שלבי התנועה. סדרת התצלומים, שנלקחו במקום בו עומדת כיום אוניברסיטת סטנפורד, נקראה "סוס בתנועה". בתחילה צילם מייברידג' על גבי לוח צילום רטוב, שרגישותו הנמוכה יחסית לאור הגבילה את היכולת ללכוד פרטים בחשיפות המהירות להן נדרש. אי-לכך, בתוצאות הראשונות נראה הסוס רק כצללית שחורה על רקע לבן. למרות איכותן הטכנית הירודה, העובדה שדימויים אלו נוצרו במצלמה - מכשיר שנתפס כמספק רישום אמין ואובייקטיבי - זיכתה אותם בסמכות שאף רישום לא יכול היה לזכות בה, והם נתפסו כהוחה ניצחת לכך שישנו רגע בו הפרסות אכן אינן נוגעות בקרקע. מייברידג' פרסם את גילוייו במגזיני מדע פופולריים דוגמת Scientific Americanו-La Nature, והפרסום עורר התרגשות רבה, משום שסתר את אופני הייצוג המסורתיים בהן תוארו סוסים בעת דהירה במשך שנים, הן במסקנותיו הביולוגיות והן במראה הצלליתי המוזר. בעקבות הפרסום פנה גם מארה לצילום כמדיום המיטבי לחקר התנועה, ובעקבותיו חוקרים נוספים.
מייברידג' המשיך בניסוייו, ואף הגדיל את מספר המצלמות ל-20 ואחר-כך ל-24. עם הזמן שכלל מיברידג' את שיטת הצילום שלו, ועבר להשתמש בלוח הצילום היבש, שהיה רגיש יותר לאור, ולכן הצליח לקלוט פרטים רבים יותר של החיה. הוא החל לצלם חיות אחרות, וכן אתלטים.
[עריכה] הזופרקסיסקופ
מייברידג' הכין ומכר מהדפסי תצלומיו רצועות זואטרופ (zoetrope, מתקן שהומצא במחצית הראשונה של המאה ה-19 ליצירת אשליה של תנועה). בשלהי 1879 שכלל מכשיר פנקיסטיסקופ, כך שיוכל להקרין את דימוייו: המכשיר הורכב מפנס קסם ששולב עם מנגנון של שני דיסקים שנעו בכיוונים מנוגדים. על-גבי הדיסק הראשון צוירו, ואחר-כך הודבקו, רצף תצלומי התנועה, ואילו הדיסק השני חורץ ותנועתו תוזמנה כך ששימש לסרוגין כתריס שמעלים דימוי אחד וחושף את הבא אחריו, כך שנוצרה אשליית תנועה. למכשיר שבנה קרא מייברידג' זופרקסיסקופ (zoopraxiscope). מייברידג' יצר בחייו מאות "סרטונים" בני שניות אחדות, שכללו בעיקר צילומים של בעלי חיים ובני אדם בתנועה.
הזופרקסיסקופ היה קרוב לודאי המקרן הקולנועי הראשון בעולם ולבטח אחד המוקדמים, והפך לאחד ממקורות ההשראה של תומאס אדיסון בהמצאת הקינטוסקופ.
מצויד במכשיר ההקרנה שלו, החל מייברידג' להסתובב ברחבי העולם, לשאת הרצאות מאוירות על תנועת הסוס, ולחפש מימון להמשך מחקריו. במהלך מסעותיו, בעת ששהה באנגליה ב-1882, שמע כי סטנפורד מימן ופרסם ספר יחד עם פיזיקאי בשם ג'יי. ד. ב. סטילמן, The Horse in Motion as Shown by Instantaneous Photography (בהוצאת: Osgood & Co., 1882), ובו מופיעים רישומים ותחריטים שנעשו על-פי תצלומיו, מבלי לציין בהבלטה את שמו כיוצר התצלומים. מלבד העלבון הצורב שספג, פגע הפרסום ביכולתו להשיג מימון למחקריו, והוא עזב את אירופה ושב לארצות-הברית כדי לתבוע את סטנפורד על הפרת זכויות יוצרים, משפט בו הפסיד.
[עריכה] פרויקט Animal Locomotion
מייברידג' המשיך את מחקריו בתצלומי תנועה לאחר חזרתו לארצות-הברית; בעזרתם של הצייר, הצלם והמורה תומאס אקינס (Thomas Eakins), שהכיר בחשיבות עבודתו של מייברידג' עבור ציירים, והמדען פיירמן רוג'רס (Fairman Rogers), השיג ב-1883 מימון וסטודיו מאוניברסיטת פנסילבניה. על-פי עצתו של אקינס, הציב מייברידג' מאחורי מצולמיו סקלת-מדידה המחולקת לקווי שתי-וערב צפופים, כדי להקל על ציירים להעתיק במדויק את הצורות מהתצלום.
מייברידג' המשיך לשפר את שיטות הצילום שלו, והוסיף מתקן אלקטרו-מגנטי שהפעיל כעת את תריס המצלמה. בקיץ 1885 חזר לצלם, והפעם אתלטים מהאוניברסיטה וכן גברים, נשים וילדים, לעתים בלבוש, אך בעיקר בעירום או בעירום חלקי. מצולמיו נדרשו לנוע במסלול מיוחד שהותקן לשם כך בחצר הפתוחה של בית החולים האוניברסיטאי, כשהם נקלטים על ידי שלוש סוללות המורכבות מתריסר מצלמות כל אחת: האחת מקבילה למצולם, ושתי האחרות בזויות של 60 או 90 מעלות למסלול. לעתים השתמש במצלמה אחת שבתוכה הורכבו 12 עדשות, כך שהתנועה נקלטה מאותה הזווית. מייברידג' צילם גם חיות בגן הזיאולוגי של האוניברסיטה, וכן בפארקים סמוכים לפילדלפיה.
במשך שלוש שנים עבד מייברידג' על מפעל הצילום שלו, ופרסם את עבודתו המונומנטלית ב-1887 באחד-עשר כרכים, בהם 781 לוחות שהורכבו מ-19,347 דימויים בודדים, תחת השם: Animal Locomotion; An Electro-Photographic Investigation of Consecutive Phases of Animal Movements. כרכים אלו הם אנציקלופדיה אנטומית של תנועות. הלוחות חולקו לתתי-נושאים, על-פי סיווג מגדרי, על-פי לבוש (עירום, עירום חלקי, לבוש חלציים וכדומה) ועל-פי סוגי התנועות (תנועות נורמאליות ולא-נורמאליות). הלוחות הודפסו במקורן בסוג של הדפסת פוטוגראבור. פורטפוליו שלם נמכר במחיר של 600 דולר.
עם הופעת Animal Locamotion נטען בעיתון "The Nation" כי הספר "צריך להיות ברשותו של כל מוסד מדעי ואומנותי בארץ ובעולם". למחקרו של מייברידג' נודעה השפעה רבה על אמנים ומדענים בני תקופתו, וגם בימנו נחשב הספר לאחד מניתוחי התנועה הרחבים והמקיפים שנעשו. הפרויקט שוחזר ויצא לאור מחדש בשלושה כרכים בשנת 1979 בהוצאת Dover.
[עריכה] בין מדע לאשלייה, פנטזיה ופורנוגרפיה
החשיבות המרכזית של ניסוייו של מייברידג' הייתה בהפניית תשומת הלב של חוקרי תנועה למדיום הצילום כמכשיר מרכזי במחקר. מיד עם פרסום תגליותיו של מייברידג' ב-La Nature פנה חוקר התנועה אטיין-ז'ול מארה לצילום ככלי ראשון במעלה למחקריו, והחל להמציא מכשירי צילום שונים לשם כך. לעבודתו נודעה השפעה על אמנים שונים, מתומס אקינס, רמינגטון ואדגר דגה, ועד למרסל דושאן. כמו כן, וכאמור לעיל, שכלול מכשיר הזופרקסיסקופ תרם לקידום המצאת הקולנוע.
ואולם, בשונה ממארה, מייברידג' לא היה מדען שפנה לצילום לצורך מחקר, אלא צלם שדרך עבודתו הגיע למחוזות המדע. למרות הרושם הרב שדימוייו הותירו, הועלה במהרה ספק באשר לאיכות המדעית של מפעלו, ולמידע שניתן להפיק ממנו. מייברידג' טען שתצלומיו צולמו במהירות תריס של 1/2000 של השנייה, אך לא ניתן היה לאמת נתון זה, וכן לבדוק את עקביותו במצלמות השונות בהם השתמש. בנוסף, לא ניתן היה להעריך את עקביות המרווחים בין החשיפות; הפעלת המצלמות הייתה תלויה במתיחת החוטים שנפרסו לאורך מסלול הדהירה, אך החוטים יכלו להימתח ולהפעיל את המצלמה במרווחים לא סדורים.
מייברידג' השתמש בסוללת מצלמות שהונחו האחת אחרי השנייה; משום כך לא יכול היה לצלם את התנועה מנקודת מבט פרספקטיבית אחת, ולכן דימוייו אינם מוסרים מידע על יחסי התנועה במרחב (הסוסים נראים כאילו הם נטועים במקומם). כמו כן, בשל המרחק הרב-יחסית בין מצלמה לשכנתה לא נרשמו כל פרטי התנועה.
מארה, שנכח באחת מהרצאותיו של מייברידג' ב-1881 בפריז, כתב כי מייברדג' "אינו יכול להימנע מטעויות שמעוותות את מקטעי התנועה וחושפות לעינהם ולרוחם של אלו שמבקשים ללמוד מתוך התמונות היפות שגיאות מבלבלות"[4]. כלומר, מייברידג' הצליח ליצור אשלייה יפה של תנועה, אך איכותה המחקרית מפוקפקת.
בנוסף, מייברידג' נהג להסתיר טעויות טכניות ותקלות שאירעו במהלך הצילום, ובלוחות שונים בספרו Animal Locomotion ניתן לאתר ניסיונות להוליך שולל את הצופה. כך, למשל, ניתן לראות בלוח מספר 202 בספר, כיצד השתיל מיברידג' תמונה במקום שבו חסר לו התצלום הנכון (בשל תקלה במצלמה או מכל סיבה אחרת). "עבור מייברידג'", טוענת חוקרת תצלומי התנועה, מרתה בראון, "התיעוד של תנועה מלאה, לכידת כל שלביה והמסירה המדויקת של הזמן שעבר והמרחב שנחצה, היו פחות חשובים מאשר הדפס סופי יפה וראוי, אפילו אם הפרטים שמרכיבים את הרצף יגיעו מצילומים אחרים" [5].
חלק ניכר מהסדרות של מייברידג' בוחן תנועות מוזרות ואיזוטריות, שחשיבותן המדעית אינה ברורה (למשל, בסדרה של הפרד "דנוור" מתנדנד בנדנדה, בסדרת תצלומי אישה עירומה מפילה ומרימה מטפחת, בסדרות של נשים זוחלות על ארבע, נכנסות לאמבט, מקפצות על רגל אחת, מכות ילד בישבן או מפשיטות אחת את השנייה). תצלומיו ובחירותיו משקפים הטיה מגדרית ברורה: הגברים מצולמים בתנוחות של כוח ועוצמה, בעוד שהנשים מצולמות בתנוחות אבסורדיות, מציצניות ומשפילות. נראה שהעניין המרכזי של מייברידג' בתמונות אלו לא היה מחקר מדעי, אלא יותר אמנותי, דמיוני, אירוטי או פורנוגרפי; "מייברידג'", טוענת בראון, "השתמש במצלמה כדי לחשוף את אותם רבדים בפעילות האנושית שלרוב נותרים סמויים, אך לא משום שלא ניתן היה לראותם בעין בלתי מזוינת [...] אלא משום שעל-פי המוסכמות החברתיות והמוסריות נקבע שהם ישארו מוסתרים, חוץ מאשר בעולם הפנטזיה והדמיון. המחוות והתנוחות בהן משתמש מייברידג' חושפות דחפים ארוטיים וסקרנות מציצנית דרך שפה אותה היינו מזהים היום כלקוחה מהמילון הפורנוגראפי" [6].
[עריכה] הערות שוליים
- '^ Anita Ventura Mozley, "Introduction to the Dover Edition", in: Muybridge's Complete Human and Animal Locomotion, New York: Dover Pub. Inc., 1979, p.xi
- ^ Muybridge, "Leland Stanford's Gift to Art and to Science", 1881, as quoted in: A. V. Mozley, Muybridge's Complete Human and Animal Locamotion, Dover Pub., 1979, p. xii
- ^ Haas, Robert Bartlett [1976]. Muybridge: Man in Motion,University of California Press
- ^ Etienne-Jules Marey, La Chronophotographie, Conférence du Conservatoire National des Arts et Métiers, Gauthier-Villars, Paris 1899, p.9
- ^ Braun, Marta, The Expanded Present: Photographing Movement, p.173
- ^ Braun,Ibid., p.174
[עריכה] לקריאה נוספת
- Braun, Marta, The Expanded Present: Photographing Movement, in: Ann Thomas, Beauty of Another Order: Photography in Science, Yale University Press, 1997, pp. 150-185
- Braun, Marta, Muybridge's Scientific Fiction, Studies in Visual Communication, vol. 10, no. 3, 1984
- Hass, R. B., Muybridge, Man in Motion, Berkeley, 1976
- Mileaf, Janine, A. Poses for the Camera - Eadweard Muybridge's Studies of the Human Figure, American Art: The Journal of the Smithsonian's American Art Museum, (2002), 16, 3.
- Marks, William, The Mechanism of Instantaneous Photography, Animal Locamotion: The Muybridge Work at the University of Pennsylvania, ed. W. D. Marks, H. Allen, and F. X. Dercum, Lippincott, Philadelphia 1888; repr. Arno Press, New York 1973
- Mozley, Anita V., Introduction to Muybridge's Complete Human and Animal Locamotion, Dover, New York 1979
- Mozley, A. V., Hass, R. B., and Foster-Hahn, F., Eadweard Muybridge: The Stanford Years, 1872-1882, Stanford, Departement of Art, 1972, revised 1973
- Solnit, Rebecca, River of Shadows: Eadweard Muybridge and the Technological Wild West, 2003
[עריכה] גלריה
 סוס קופץ |
 סוס הולך |
 סוס דוהר |
 אדם עולה במדרגות |
 אנימציה של דיסק זופרקסיסקופ מסתובב, ומייצר אשליית תנועה של חמור |
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אדוארד מייברידג' |
- האיש שעצר את הזמן מאת מיצ'ל לזלי, מגזין סטנפורד.
- http://www.king.ac.uk/Muybridge/muytext0.htm
- http://www.digischool.nl/ckv1/fotografie/muybridge.htm
- http://www.figuredrawings.com/Animation.html
- http://www.cotianet.com.br/photo/great/Muybridge.htm
- http://www.temple.edu/photo/photographers/muybridge/index.html
